לצחוק איתך, לבכות איתך,
זה מה שאמרת לי וביקשת.
אבל זה לא כל כך פשוט,
כשמה שאני הרגשתי,
את לא הרגשת.

כשהלב כואב והראש עמוס
ואני לא בטוחה לאן לרוץ,
מה אגיד לך, מה אספר?
אני בעצמי לא יודעת מה עלי עובר
זאת האמת, אני לא אשקר.

פשוט נשברתי, והתחלתי לבכות
מה כבר יכולתי לעשות?
למה בכיתי?- זאת רק ליבי יודע,
הראש שלי לא רוצה לחשוב על זה ולדעת למה,
כי אז יהיה לי קשה פי כמה.

אני יודעת שביקשת ממני לדבר על זה,
לעצור לפחות קצת את הכאב.
אבל אני לא מסוגלת
להפסיק או לעצור
את ההרגשות שאצלי נמצאות בלב.
   
קשה לי ואני לא יודעת בדיוק ממה,
אז נסי להבין אותי למרות
שלא תביני לעולם את ההרגשה,
של להיות תלושה,
של להרגיש זרה

ואת לא היחידה פה שקצת מבולבלת,
גם אני עוד לא מעכלת
אך למרות הקושי אני נשארת
זהו ביתי
אינני עוזבת