ליעלי שלי,פעם היית באמת.

בייבי.
תכולת עיניים. מבט שמסתיר הרבה קושי    ל  ח  י  ו  ת.
אדומת שפתיים. חבויים בה מליוני   ח  ל  ו  מ  ו  ת.
שוקעת וצפה. נוגעת ועפה.
שיער צהוב. מסתלסל לפעמים.
אישיות שמוכרת רק לאנשים חכמים.
ואני מצליחה לראות אותה, מבפנים היא הרבה יותר   י  פ  ה.
ולוקח לה זמן עד שהיא מראה מה יש לה שם מתחת לקליפה.
היא תלויה לי על הקיר, אין אחד שלא עוצר ומסתכל.
ומחסיר פעימה ומתבלבל.
לפעמים היא   נ  ו  צ  צ  ת . לרוב היא   כ  ב  ו  י  ה.
היא כל הזמן מתרוצצת. כל הזמן אבודה.
ומבינה אותי כי היא רוצה.
ורואה אותי, מקלפת את שכבותיי מעליי כמו ביצה.
ואנשים רוצים להתקרב, היא מסננת אותם בקפידה.
כי למרות שהיא תמימה, היא יודעת בדיוק מה היא רוצה.
ולפעמים היא נשברת, הרבה היא בוכה.
אבל כך היא משתחררת וכך היא שוחה.
ויודעת לעוף רחוק ולחזור כשצריך,
אני יודעת שיום יבוא היא תדע להעריך.
היא כמו   ס  ו  פ  ר  ס  ט א  ר  י ת.
היא לא רואה את עצמה כמו שאני מצליחה לראות.
יום יבוא היא תראה וכולם יוכלו לגלות.
בייבי, את הכי יפה כשאת פשוטה.
את יודעת, את הכי יפה.
בייבי, תחזיקי אותי חזק כי אני מתחילה ליפול.
אל תתני לי לראות מקרוב את הבור הגדול.
תחברי את כנפיי כדי שנוכל לעוף ביחד.
תעשי שאנשום, שאחיה שוב בלי הפחד.
תושיטי לי יד עם ידיים קטנות כמו שלך.
תחבשי את פצעיי כדי שלא יכאב לי כ"כ.
תישארי קרוב, אל תלכי לעולם.
את הכי יפה כשאת שונה מכולם.
בייבי, אני כותבת לך כדי שתוכלי לדעת.
כדי שתרוצי, שתצליח לגעת.
כמו שפעם הצלתי אותך כשקראת.
כמו ששיניתי אותך אני, את יודעת.
תמיד אמרת שאני מלכה ואת הנסיכה הקטנה.
עכשיו אני יותר חלשה ואת יותר חזקה.
בואי נצא לכבוש את העולם, הוא מחכה לנו מזמן.
בואי נעוף נברח מכאן.
לבשי את כנפיי הזהב, הן נמצאות בארון.
אני אחכה לך, בשדה הקרב
ב מ  א  ב  ק      ה  א  ח  ר  ו  ן...