החיים הם כל כך מצחיקים לפעמים, נכון?
והם מלאים בצבעים.

בשחור ולבן היו צבועים החיים,
וכעת, בשלל צבעים הם מגוונים
כמו בתמונות אצלי על הקיר שבחדר,
קודם היו שחור לבן, ועכשיו הם כאילו בסדר.
אבל כשמשווה תמונה שחורה - לבנה
ביחד עם אחת שנלקחה כיום והיא צבועה,
אני שמה לב שהתמונה של פעם הרבה יותר ברורה.
נדמה, כאילו הרבה דברים היו יותר ברורים פעם,
למרות שכיום העולם יותר מתקדם
אך גם יותר מסוכן. עכשיו בתמונות של פיגועים רואים אדום
רואים דם.
פעם, פעם אי  אפשר היה לראות, אפשר היה אולי רק לשמוע.
כי לא הייתה טלוויזיה פעם וגם לא מחשב, ולא תמונות עם צבע חי.
עכשיו, גם אם נרצה להתעלם מהמציאות, לא נוכל.
הצבעים כל כך זועקים, וכל כך מבקשים,
שנביט.
וקשה מאוד שלא, באמת שקשה, כי אם לא נביט נחשב אולי סגורים
בבועה של עצמנו ולא נוכל לתקשר עם הסביבה.
אם לא נביט, נחיה חיים לא אמיתיים, ואני לא מכירה הרבה כאלו
שרוצים, למרות שלפעמים אנו חושבים שזה עדיף.
ניסיתי לחשוב אם אי פעם יהיה אפשר להחזיר את החיים שלנו
לחיים בשחור ולבן, כמו שהיה פעם, אז, מזמן.
איך הרגיש לחיות בעולם שחור-לבן?
אני שואלת בליבי את התינוקת הקטנה והחמודה המחייכת אלי
בשחור-לבן מתוך התמונה.
זו אני הילדה הזו, פעם, כשהייתי קטנה, כשהיה הכל יותר פשוט,
נדמה.
היו אז גם מצלמות שמראות צבעים, אז - כשהייתי תינוקת,
אך בשחור לבן פשוט החיים נדמים יותר צעירים אפילו שבעצם
זקנים.
יותר טהורים הם ניראים, יותר אמיתיים כאילו,
הכל או שחור או לבן, אין באמצע. זה פשוט, זה אמיתי,
ישר ולעניין. מה שאתה רואה, זה מה שזה.

כיום, החיים שלנו צבועים בכל כך הרבה צבעים, שכבר קשה להבחין
בפרטים הקטנים.
בכל כך הרבה צבעים צבוע העולם שלנו היום וקשה להבחין אם הדבר
כך מטבעו או שרק צבוע.
לא רק החיים צבועים,


החיים כל כך צבעוניים לפעמים שזה מצחיק, או אפילו עצוב, תחליטו
אתם... בשחור ולבן הם היו צבועים, היה עדיף אולי שישארו כך, מה
אתם אומרים?