[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פרק א' - המתנה

מעט אחרי חצות עמד י' בדוכן החלפת הכספים שברחוב מוהליבר.
לפניו בתור עמדו שניים במעילי גשם ושוחחו ביניהם.
"לא האמנתי שפתח תקווה תפתיע אותי שוב", אמר הראשון מביניהם.
"אני האמנתי", הגיב השני, "לפתח תקווה יש תמיד כמה הפתעות
בשרוול".
בעוד הם מדברים הוציא אחד מהשניים שטר של 100 שקלים חדשים
והגיש אותו לפקיד בדוכן החלפת הכספים, שבעצם היה יותר מעין
עירוב של בנק ופיצוציה. הפקיד, משקפיים עגולות על אפו וכובע
שהורכב על טהרת המצחיה מכסה את בלוריתו, הביט עליהם בעניין.
"מסטיק, בבקשה", הורה אחד מהאנשים על איזה מדף.
הפקיד, שנראה אומלל למדי בעבודתו זו, מהר למלא את משאלת הצרכן
הנכבד, אולם כאשר ניגש להחזיר לו את העודף המגיע לו הורה זה
למרבה תמהונו: "לא חשוב, שמור לעצמך". הפקיד המשתומם ציית
בפליאה. גם סקרנותו של י' התעוררה. אך בעודו מנסה לשער את פשר
ההתנהגות הזו המשיכה ההצגה למערכתה השניה.
"תביא גם לי איזו שתיה קרה", פקד חברו של הראשון, הגיש שטר של
200 וצחק כמי שממשיך במהתלה מוצלחת במיוחד. גם הפעם כשביקש
הפקיד להחזיר לו את העודף סרב הלקוח והתעקש להשאיר את יתרת
כספו אצל הפקיד. הפקיד המסכן התבלבל לחלוטין. "וכי עלי לשמור
את הכסף לעצמי?" שאל.
"רק מה שעושה לך טוב", ענה לו הראשון וצחקק.
"אתם מפה?" הרהיב לפתע י' עוז לשאול והתפלא מיד על עצמו, שהוא
מעז כך.
שני הגברים הסתובבו אל י' והביטו אליו בעניין. הפתח הקודר
שבחזית מעילי הגשם שלהם הזכיר לי' כניסה לטירה אפלה.
"מי שואל?" שאל אחד מהם בבדיחות הדעת, "אחד מהמקומיים?"
"לא ראיתי אי פעם מישהו כאן בפתח תקווה מתנהג בעליצות רבה כל
כך עם כסף. פה משתמשים כל האנשים בכסף כאילו הוא מעמסה שיש
להפטר ממנה בחומרה ורצינות רבות."
המעילים רעדו בצחוק. "אין זאת אלא כי האריסטוקרטיה הפתח
תקוואית נזהרת לה ברצונה לשמר את מעמדה הגבוה. הרבה מדי
התרגלנו באותם מראות של רוזנים מרמת גן או הרצליה שירדו
מנכסיהם."
המעילים שוב רעדו בצחוק רועם.
"ולאדונים אין בעיות מן הסוג?" שאל י'.
"סידקאי, עוד מסטיק בבקשה. נטול סוכר", קרא אחד הברנשים ומהר
לשלוף מכיסו שטר של 200 ש"ח, בהפגנתיות שבאה לרמז שהוא עורך את
כל התצוגה הזו למען י' לבדו, אפשרות שהחמיאה לי' בצורה זו או
אחרת.
לאחר שקיבל את המסטיק והשאיר למוכר שוב טיפ של 199.40 ש"ח נפנה
בעל המעיל לעבר י' וחייך חיוך גדול וצחור לכיוונו.
"לא, לאדונים אין בעיות מן הסוג".
"לאדונים יש בעיות אחרות אולי?"
"לא שידוע לי. לאדונים כלל אין בעיות", בעל המעיל הביט לכיוון
חברו כמבקש שיאשר לו משמעות מיוחדת שנתגלעה במשפט האחרון ולאחר
שפגש במבטו המעודד התיר לפרץ גיחוך קל לקלוח מנחיריו.
"האדונים זכו בהגרלה או בקזינו?" התעניין הסידקאי. הוא הסיר
כעת את כובע הדילרים שלו מעל ראשו ופניו הזעירות נתגלו במלוא
קטנותן. קטנות אפורה שכבר גרמה לרבים להתייחס לסידקאי המסכן
באדישות מורגלת.
"האדונים זכו בהגרלה, בקזינו, בלוטו, בטוטו וגם בחישגד בחיש
וביעף", קרא בעל המעיל וצחק בעליצות.
"אינני מתכוון להחיש בחבורה הנכבדה, אבל אם אפשר לקנות פה
סיגריות..." נשמע לפתע קול חסר סבלנות מאחור והארבעה הפכו באחת
מודעים לאדם נוסף שנכנס לסידקית החלפת הכספים. גבר בשנות
הארבעים לחייו עם רעמת שיער שחורה אך דלילה ופנים נרגנות של מי
שהפסיד בחייו אינספור משחקי מזל.
שני האנשים במעילים השחורים נדברו ביניהם ונדמה היה שהחליטו
לעזוב. י', מודע לכך שההזדמנות קרובה לחלוף, אזר את האומץ
והחוצפה.
"יסלחו לי שני האדונים הנכבדים, אבל אם אתם כבר מפזרים ככה כסף
על ימין ועל שמאל, הרי שאני בוודאי אדע להשתמש בכסף גם לא רע,
ואני בעצמי בוודאי אזדקק לו והוא יסייע לי רבות ואהיה עליו
אסיר תודה", אמר ללא שהצליח לחשוב על סיבה מיוחדת, מדוע ינתן
הכסף דווקא לו.
אבל כנראה שזה הספיק. אחד האדונים במעילים השחורים פשפש
בכיסיו, חלץ משם ערימת שטרות שמנה אותה הגיש לידיו החמדניות של
י'. גם הברנש שעמד מאחורי י' בתור התעורר מנרגנותו המרגיזה
כשהבין שמשהו יוצא דופן קורה כאן.
"היי, ומה איתי?" שאל.
אבל שני המעילים השחורים כבר פנו לדרכם ללא אומר ומבט כל
הנוכחים ליווה אותם בצאתם.
"מה איתי?" דרש אותו אדם במפגיע, לאחר שיצאו האדונים כמי שנעלב
מהתנהגות זולתו, "לי לא מגיע?"
"קח את זה", אמר י', דחף לידו שטר של 50 ש"ח ומהר לצאת
מהסידקית לפני שיצטרך לבוא איתו בדין ודברים, כשהוא שוכח כלל
את הדבר שבא לשמו.
הוא הרגיש פרץ חיות נע בעורקיו. חבילת השטרות התפוחה שתקע
בכיסו היתה מעין התגלות חומרנית. אמונו בעצמו, במזלו ובמקומו
בעולם, שעורער כל כך בשנים האחרונות, הושב לו באחת והוא הרגיש
עצמו שוב בצידם של המנצחים. מפליא היה כיצד מאורע פתאומי ומקרי
כל כך מטלטל אותו מתרדמתו.
"חייב לעצור לרגע בשקט ולעשות חושבים", אמר לעצמו. כשנעצר
לבסוף לבדו בחצר אחד הבתים של רחוב איכילוב וספר שם את תכולת
החבילה היה מאושר לגלות שם 9,000 שקלים חדשים.
"בכסף הזה אקנה משהו שישמח אותי. לא סתם אבזבז אותו על אוכל
ושכר דירה", אמר לעצמו, "כך היו האדונים במעילים רוצים. לכן
נתנו לי את הכסף הזה."

פרק ב' - הסערה

עברו מספר דקות נוספות עד שנזכר שהיה קודם לכן בכלל בדרכו עם
חברים. עכשיו חזר למקום שקבעו להפגש בו והצטרף לאחרים שחגגו
במסיבה המחתרתית שהתקיימה בחורבות מה שהיה פעם חנות כלי הזמר
המפוארת של רח' איכילוב ששמעה יצא בכל פתח תקווה. השמנא וסלתא
של הסצינה המחתרתית של פתח תקווה היו כולם שם, ובעודו משתרע על
איזה ספסל ליד הפתח ומביט דרך חור פעור בקיר לתוך המסיבה,
נפגשו עיניו בחברו הטוב ל' שהיה משוחח עם איזו נערה, והוא הביט
עליו במבט שלא נעדרו ממנו אהבה ואף שמץ געגועים.

הגשם העיר אותו. מי יודע כמה זמן הוא כבר שוכב שם. המסיבה
נסתיימה והוא גישש מיד אחר הכסף שבכיסו, לא בטוח אם העדרותו
תרמז על גניבה או על חלום חזק במיוחד. אבל הכסף היה שם והוא
הרגיש שוב את אותה תחושת האושר המדבקת פושה באבריו.
הוא החליט לצאת ולהמשיך לביתה של מ', ידידתו שאותה לא ראה זה
זמן רב. היתה לה דירת גג מרווחת באחד הרחובות הסמוכים והוא
החליט למלט שם את נפשו ממזג האוויר הסוער.

בלתי מודאג לגבי השעה צלצל בפעמון. כסימן מבשר טובות מהר
האינטרקום למטה להשמיע את קולו הצורם, ודקה מאוחר יותר עמד
בפתח דירתה של מ' כשזו בחלוק לילה שהסתיר רק במעט את חלקי גופה
השופעים והמעוררים.
"אלוהים, מה אתה עושה פה בכזו שעה?"
"נרדמתי על ספסל במסיבה שהיתה היום באיכילוב".
"בגשם?"
"הוא התחיל לרדת אחרי שכבר נרדמתי".
"אתה נשמע מוזר. אתה ממשיך להשתכר ככה כמו פעם? בסוף אתה תגרום
נזק לגוף שלך!"
"וקרו לי דברים מפתיעים נורא היום", אמר, "אני כבר מת לספר
לך".
"איזה מזג אוויר מזופת", אמרה.
לפתע הרגיש את החשק הזה, המוכר, לספר לה את כל מה שעבר עליו,
כמו שהיה עושה כשהיו צעירים יותר ומתראים מדי יום.
"הכרתי שני אנשים..." התחיל לספר, אבל קולו נקטע על ידי הצליל
הצורם של האינטרקום.
"חכה רגע", אמרה מ', הלכה לפתוח והותירה אותו תוהה על
הסיטואציה המשונה.
"זה דוד שלי, הוא ישן כאן הלילה. אבל אל תדאג, יש גם מקום
בשבילך". היא תפסה בידיו וחיבקה אותן חיבוק אמיץ, "אני שמחה
שבאת" אמרה וקפצה מיד הלאה, למטבח, כדי לקדם את פני הדוד בתה
סיני חם. כזו מארחת מושלמת היתה מ'.
י' משש את ידיו והרגיש את זרימת הדם האיטית. חרדתה של מ' לגבי
הרגלי השתיה הפרועים שלו היתה במקומה. לא היה יום בו לא הכניס
לעצמו חומרים אלו או אחרים במטרה לסמם את עצמו ולהחלץ ממצב
התודעה היומיומי הזה ששנא כל כך. כשהביט לעיתים בעיניים עמומות
בבבואתו המסוממת המשתקפת אליו מהראי, היה שואל את עצמו למה הוא
עושה לעצמו את זה, למה הוא מתמסטל? האם זה הנשק של החלשים? אלה
שלא יכולים לשאת את העולם? או של הנהנתנים, אלה שרוצים שהעולם
יהיה טוב יותר ממה שהוא?
בכל מקרה ההשפעה המצטברת של השימוש בחומרים השונים הללו בוודאי
הטרידה אותו באותם רגעים, שכן הוא נטל את אצבעו והניח אותה על
צווארו בניסיון לאתר את הדופק שלו.
"הגוף שלי. יום אחר יום הוא נאלץ לסבול. מה אני מעולל לו? אי
אפשר להמשיך כך זמן רב. אני עדיין צעיר, אבל אני רוצח את
עצמי", חדרה ההכרה לראשו לראשונה בחייו, והוא עדיין אינו יודע
איזו השפעה תהיה לה עליו אם בכלל.
"ערב טוב, עלמתי הצעירה", שמע לפתע את קולו המוצק של הדוד בוקע
מחדר הכניסה. י' שלח מבט אל הדלת וראה את מ' מניחה נשיקה על
לחיו של הדוד. כל הסיטואציה הציבה אותו במקום לא נוח. הדוד הזה
של מ' הכיר אותו ואת משפחתו והתייחס אליהם תמיד בפטרונות
מתנשאת.
גופו הכבד ומעילו האפור ספוג הגשם מתחככים בכל אברי החדר, צעד
הדוד במתינות מדודה אך בנחישות ניכרת אל עבר החדר האחורי בו
התחמם י' ליד האח.
"יפה סידרת לעצמך פה", הפטיר לעבר מ' בעודו מתקדם בנחישות
לכיוונו של י', וגם "אהא, אני אוהב את השידה הזו. וגם הגרביים
לא רעות". כל אחד מהמבטים ששלח בהסתערותו דרך החדרים היה
כדגלים המוצבים לסימון טריטוריה.  
"וגם אתה כאן", קרא לבסוף בהפתעה לא עוינת אך משוחררת מדי
לטעמו של י', כשפגש לראשונה בי'. "ומה לך לחפש כאן?"
"נרדמתי על ספסל בגשם", הודיע לו י'.
"כך, כך. אתה עוד תחלה בטוברקולוזיס, ידידי האמן הצעיר".
י', בהשראת אותו מאורע שארע לו קודם לכן, החליט שלא לוותר הפעם
ולעמוד מול הדוד בהחלטיות.
"ואתה בצעירותך לא היית נרדם שיכור על ספסלים? אפשר שיש ללמוד
מזה דבר או שניים".
הדוד שמ' בדיוק סייעה לו להפשיל את המעיל הרטוב מעל גבו הרחב,
נעצר לרגע והביט אל י' בתמהון. גם מ' הביטה בו בהפתעה וכעס
מובלע, כאומרת: "מה זה עלה על דעתך? כך לדבר אל הדוד?". י'
הכיר את המבט הזה היטב.
"ואם נרדמתי על ספסל, מה בדיוק ניתן ללמוד מזה?" שאל לבסוף
הדוד בעיפות, כמי שחושב שכל מילה בשיחה הזו מיותרת.
"אולי למדת מכך צניעות?" הציע י' שבטחונו נסק וצלל מדי רגע.
מ' שלחה לעברו של י' מבט נוקשה נוסף שהעלה בדרגה נוספת את מפלס
התוכחות.
עכשיו ניגש הדוד אל י' והניח את ידו הכבדה על כתפו בחברות
מפויסת, "פעם נרדמתי על ספסל במדרחוב שיכור, ואבא שלך פגש אותי
באמצע הלילה, נוחר שם בגשם. הוא סחב אותי, וכמו שאתה רואה היום
גם אז לא הייתי בחור צנום במיוחד, עד לבית של סבא וסבתא שלך
ברחוב ההסתדרות. כשהתעוררתי בבוקר כבר לא היה אף אחד אצלכם
בבית. הייתי בערך בגילך אז".
הדוד הביט על י' בחיבה שי' לא היה רגיל בה וכעת, לפני שהוא
חורץ עליה דין נמהר, החליט י' להסתגר בעצמו ולהניח למ' ולדוד
לנהל את השיחה ביניהם.

הם ישבו ליד האח והתחממו. י' רצה לספר למ' על מה שקרה קודם עם
האדונים אבל חשש מתגובת הדוד, שמא יחשוב שהוא מטורף או חומד
לצון, ולכן שתק והתלבט אם לספר או לא.
"מזג האוויר היום סוער במיוחד", העיר הדוד, "זה מפתיע אותי
בהתחשב בכך שאנחנו חיים באקלים מזרח תיכוני". לא סיים את דבריו
וכבר הגיח רעם גדול וזעזע את זגוגית החלון.
"אני שונאת סופות רעמים", אמרה מ', "אתה לא חושב שיש בהן משהו
בלתי טבעי?" הפנתה את שאלתה לי'.
"הקדמונים ראו בסופות את הנציג המובהק ביותר של האלים. במיוחד
בולט הדבר בדתות הגרמאניות והסקנדינביות. אתה בוודאי מכיר את
התופעה, שהרי המשפחה שלכם מגיעה משבדיה", החווה י' את דעתו
המלומדת.
"בני אדם זקוקים להסברים", החל הדוד להסביר במתינות בעודו
מתופף באצבעותיו רכות על כרסו התפוחה, "כבר אמרו שכשראה האדם
בפעם הראשונה את החורף הוא נתקף בפחד איום. הוא חשב לעצמו
שהעולם השתנה לתמיד ולא ישוב עוד להיות כמו שהיה. סערות רעמים
בוודאי העלו באדם הקדמוני מחשבות מובהקות, גם אם פרימטיביות
באופין, על סוף הימים וזעם האלים". רעם גדול נוסף התנפץ על
השמשה בעוד הדוד מדבר. "אולם כל זה מן הסתם מחשבות של תרבויות
בלתי מפותחות. כיום אנו מבינים את המכניזמים המדויקים המפעילים
את איתני הטבע וגם אם איננו יודעים עדין לשלוט בהם, הרי אנו
יודעים כיצד להתמודד עם השפעותיהם הרעות", הדוד חייך חיוך
מפייס וזחוח אל מ' שהתכווצה עתה במקומה לאחר רעם חזק במיוחד.
"עם זאת", השיב י', "הרשה לי לחלוק. אף כיום בעידן הקדמה
עלולות סערות רעמים חזקות במיוחד לגרום לתקלות ברשתות
הסלולאריות". בעוד הוא מדבר שם י' לבו לכך שהוא נאלץ להגביה
קולו על מנת להתגבר על שרשראות הרעמים המתגברות. לבסוף עצר
מדיבורו כליל כששם לבו לכך שמ' מכונסת כולה בתוך עצמה, מושכת
ברכיה אל גופה וממלמלת דברים בפחד בעוד הדוד מלטף את זרועה
ולוחש לה דברי פיוסים.
רצונו לספר לה על המתנה שקיבל מוקדם יותר התגבר כל כך, אך הוא
חשש שהמקרה לא רגיל זה רק יגביר כעת את אימתה והחליט לחכות
לכשתרגע הסופה.
ברק בוהק ונחוש הבזיק בחלון, לאחריו הגיע רעם נוראי וזגוגיות
החלון נסדקו. כשהגיע הרעם הבא, לא עמדו הן עוד במעמסה והתרסקו
על הרצפה במליון רסיסים.
מ', מבוהלת, אימתה אוחזת בה מאחור כנושה עקשני, זינקה על י'
והפילה אותו אל הקרקע. חזה העופרים השופע שלה כבש אותו אל
השטיח האדום ולרגע אחד הרגיש רכות גדולה ממלאת את כל איבריו.
רגע לאחר מכן שמע קול נסדק מכיוון התקרה. נברשת המנורות הנפלאה
שהובאה מוינה התרסקה על שולחן בסלון. הוא שכח מהכסף, מהדוד
ומהסערה, וחיבק את מ' בכל כוחו. עכשיו הצטער שאף פעם לא תינה
עם מצפני גופה הקפולים אהבים. פניה היפות היו דבוקות בכוח רב
לפניו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה למשוך רק 50
שקל כשהמקסימום
הוא 500?



מבואות מתוך
הספר "כיצד פועל
מוחה של אישה"


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/9/04 21:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו הרטוגזון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה