כמה קשה לי כל הלבד הזה.
לחכות לך.
שתיכנסי.
להתפשר.
להתפשט.
שהראש יכאב.
מאוד.
ויסתובב.
אני אפול על הספה ואעצום עיניים.
כולם ירחמו על המסטולה שבצד.
אני ארקוד.
ואפול.
אני אקום.
ואפול שוב.
את לא תגיעי.
אני לא אדע למה.
לוחץ לי בלב.
לוחץ לי בראש.
לוחץ לי כל הגוף.
כואב לי כל הגוף.
חיבוק.
אני רוצה שיחבקו אותי.
עכשיו.
לא להיות לבד.
אני לא רוצה להיות לבד.
לא רוצה.
למות.
אין אור במקום החשוך הזה.
איך התגלגלתי לכל המצבים האלה.
המקומות החשוכים האלה.
איך נפלתי.
כמה עמוק.
עוד סיגריה.
עוד בירה.
איך הפכתי לפחדנית.
לעלובה.
מעוררת רחמים.
בולעת חיוכים.
אני עושה הכל.
רק לא לחשוב.
שיתרוקן הראש.
שתהיה לי סחרחורת.
לא להתגעגע.
לא להגיד כלום.
לא לשאול שאלות.
לא לצפות ציפיות.
ידיים.
רגליים.
הוא אומר שאני כזאת נקייה.
ואיך זה שאין לי.
קעקועים.
פירסינגים.
תכשיטים.
נקייה זה טוב.
אז איך זה שאני מרגישה...
כל כך-כל כך מלוכלכת.