עיניי יבשות, לחלוחית שנגוזה עם הזמן...
ומעולם לא יכולתי לפתח עמידות אל מול מילותייך.

היית טווה לי סיפורים מופלאים
והתענגתי עליהם שעות.
מבקשת עוד ועוד, ולבסוף - נותרת ללא מענה.

פקחתי עיניי בגן גדול והיית לצדי, נתת לי כוח להמשיך לסבול.
ובמרוצת השנים כוח ההתנגדות הלך וגדל,
וכבר התחלתי להרגיש שטף של תחושה לא מוכרת,
גרמת לי להרגיש טוב.

בהרמת מטה קסמים, בצווי מספר מילים, ביטלת את הכישוף.
ועכשיו אני לבדי, עם תרמיל ריק מכל תוכן,
מחפשת מורה דרך שימצא לי אותך.