חיילים ללא מפקד,
עומדים דום לפקודה.
שקי חול חוסמים כל פגיעה,
והלב אינו מאפשר יציאה.

מרד של דמעות,
לא נראות,
עיניי, המתבוננות עמוק בפנים,
רואות עצב ובדידות שוכנים,
אך הדמעות עומדות דום,
מרד של דמעות.

חיילים ללא תפקיד,
עומדים במחסום ואינם מאפשרים מעבר,
השער סגור למבקרים,
העיניים נעולות בפני העוברים ושבים,
עיניי, המתבוננות עמוק בפנים,
רואות כאב ותקווה שוכנים,
אך הדמעות עומדות דום,
מרד של דמעות...

מ.ל.י.ק                                 12.08.04