במקום רחוק מאד קיימת ממלכה. ממלכה שלגדולי המשוררים לא הספיק
אוצר המילים לתאר את יופייה היחודי. אלה שניסו מתו מרב דמעות
אושר.
בכל אופן היה שם אוויר מתוק מתוק, כאילו שלמולקולות הבנאליות
התלוו גם כמה חלקיקי סוכר. נשבו שם רוחות שלווה וכל מי שדרך
בשטח הממלכה היה חייב לשבת לפני שהמשיך בשביל לא להכינס להלם
מכמות האושר האינסופי שפקד אותו. את יערות הממלכה איכלסו המוני
חיות יפהפיות, הן היו טובות ובחיים לא נשכו בני אדם ואפילו
אוכלי הבשר תמיד ביקשו רשות לפני שהם הרגו את טרפם. בשדות
ובקרחות היער צמחו פרחים וגרגירים מזנים צבעים וריחות שלא
קיימים בעולמינו. והציפורים, דרך אגב, שרו יצירות מוזיקליות
באורך מלא. אך מי שייחד את מהמלכה באמת היו האנשים. הך האנשים!
בממלכה הייתה חוקה ואפילו כמה שוטרים מטעם המלך אך בעצם לא היה
צורך בכל אלה. האנשים היו מחונכים וטובי לב כל כך שמקרה הפשע
האחרון נשכח כבר מזיכרון הבריות. הכל עזרו זה לזה, חייכו
ואהבו.
אך מספיק עם תיאור הממלכה, אחרת לא יישאר מקום לסיפור עצמו.
פשוט באותו יום שלישי בממלכה (שלמען האמת אל השלווה הלתלווה
לפעמים גם שיעמום קל) עמד להתרחש משהו ענק.
ח-ת-ו-נ-ה-! וכמו בכל אגדה מושלמת הזוג היה זוג יפהפה. הנסיכה
יפה: שחרחורת 1.70 עם גוף מ-ה-מ-ם, אביה המלך אדם שמח ואוהב
והאם המלכה היתה גם החברה הכי-טובה וגם מתקנת בגדים לסיפוקה
האישי. אז באותו יום שלישי גורלי, הנסיכה ששמה היה "קרימווילה
סילבי ראם" (בקיצור "קרימי") ישבה בחדרה הורדרד, זימרה יחד עם
הקנריות ודיברה עם דמותה במראה "את כל כך יפה היום קרימי" "את
יותר קרימי" ענתה המראה "הו לא לא לא את הרבה יותר" ענתה
הנסיכה וקרצה קריצה קטנה ומושלמת. תוך כמה דקות הגיעה המשרתת
היפה יפה והביאה את שמלת הכלה. קרימי החליקה אליה בקלות, נעזרת
רק ב-3 מלבישות שקשרו סרטים שקופים מסביב למותניה. נותרו רק
כמה פרטים פעוטים: שזירת פנינים בתלתליה, סידור המחוך, התאמת
נעלי זכוכית ומציאת הזר המושלם. לבסוף היא הלכה על מראה הנערה
הפשוטה והגיעה לחופה עם זר חרציות מהחצר (וזה גם היה הכי זול).
לחתונה הוזמנו כל תושבי הממלכה. הנסיך הגיע באיחור אופנתי,
רכוב על סוס בצבע "נלום" (עוד גון שלנו אין המזל לראותו).
כשהנסיך שבר את הכוס הכל הריעו וכשנשק לכלה לא היה גבול
לשריקות ולהתרגשות מצד הקהל. אבל אז, לפתע משהו קרה!
סוף העולם. עדר ממוטות יורקות אש שרף את כל התושבים, היבול
ומולקולות הסוכר מהאוויר. דבר לא נותר. רק גופים שחורים חרוכים
וממוטות מקננות בכל מקום. היה ברור שעידן חדש הציף את הארץ ותם
זמנו של האדם. אבל לא רחוק משם, במישורים עזובים, דהר סוס נלום
ועל גבו זוג שזה עתה נישא והספיק להימלט, באימה הם שמעו מרחוק
את קולו המדהד של האסון. הנסיך שנבהל הריץ את הסוס עד כדי כך
שהלה התמוטט. "הוי לא! אבוי לי! הרגתי את הסוס האחרון בעולם!"
יבב הנסיך יבבות מביכות. קרימי חיבקה אותו ולחשה "יהיה בסדר
יקר, הכל יהיה טוב" ובעצמה הלכה בצליעה כמה צעדים על מנת לסרוק
את השטח (נעלי הזכוכית התנפצו בנפילה) רק סלעים, נקיקים, הרים
סגולים במרחק, גזעי עצים כרותים ודיונות שלמות של חול ואבק.
לפתע רעש זיעזע אותם (2 ממוטות הלכו קרב נשים). הנסיך תפס בידה
של קרימי ויחד הזוג היפה רץ יחף על הקרקע האכזרית. רצו ורצו
כשלפתע צעק הנסיך "מערה!", הם החלו לטפס על צוק ענקי אך
כשהגיעו למעלה גילו שם פירצה בלבד. הם ירדו חזרה והמשיכו
לנסות, בצוק השלישי אכן התגלתה מערה. הם ניכנסו פנימה, התיישבו
מחובקים ורועדים. זוג שרוט וחבול במערה קטנטנה בסוף העולם.
"בואי נבעיר מדורה" הוא הציע והוציא זיפו מהכיס. קרימי מצאה
כמה זרדים בפינה ותוך שניות אש מילאה את ליבם. אז הם עשו אהבה.
ולא שהם רצו פשוט זה היה הנוהג... ליל הכלולות והכל. בפעם
השלישית הם אפילו נהנו, סקס מייאוש, מעצם הידיעה שאתם היצורים
האנושיים האחרונים ששרדו... חייב להיות בזה משהו. למחרת בבוקר
הזוג התעורר ואחרי כמה דקות הם התפכחו להבין שהם במערה
בשם-מקום, ושקילומטרים משם אין מקום בו גדל אוכל, או זורמים
מים או שיש שם מבנה שירותים עם נייר טואלט ומטהר אוויר. אז
הנסיכה החלה לבכות. והנסיך חיבק אותה "הכל יהייה בסדר הכל יהיה
טוב". הם ישבו כמה שעות ונהנו מבהייה שקטה בכל מיני נקודות
במערה הם ויתרו די מהר ועשו סקס מיואש. ואז עוד ואז שוב ובגלל
שהם לא אכלו שום דבר הם מתו מחוסר כוחות. ממש כך, אחד בתוך
השני.
אחרי יומיים הגיעו זוג ציידי ממוטות למערה שלהם ומצא להפתעתם
2 גופות בתנוחה די יצירתית. הם הורידו אותם מהמערה וקברו אותם
יחד בבית הקברות, מאחורי ההרים הסגולים. אחרי זה הם הלכו לשבת
על כוס קפה בקפה הסמוך ושוחחו על המציאה המוזרה שלהם, על הציד
המוצלח של אתמול במקום הנידח ההוא ובמיוחד על איזו ילדה חובבת
צידה, שמנסה לכתוב סיפורים וסובלת מהיעדר רעיונות הגיוניים
לכאלה. "צריך לירות בה" החליט הגבוה ביניהם, השני צחקק והסתכל
מחוץ לחלון, איפה שעל ספה במרפסת ישבה אותה חורף, שתתה אייס
קפה תות וכתבה שורות אלה "איזה רעיון מעולה" מילמל הגבוה כיוון
את האקדח ויר |
