לפנייך, קורא אציל - סיפור. ולסיפור יש גיבור. ולגיבור הסיפור
יש סיפור גדול בפני עצמו. שנתחיל?

לגיבורינו קוראים דב, ואת סיפורו נשמע מייד.

דב, למרות שמו המאיים הוא סה"כ נער מתבגר בן 17 שלא ראה או עשה
הרבה בחייו. הייתה לו חברה אחת רצינית (בכיתה ג'), הוא זכה
באליפות הנוער לכדורגל (או יותר נכון ראה את קבוצתו זוכה
מהספסל) ויש אומרים שהוא מעולם לא רץ כדי לתפוס אוטובוס (או
לחילופין, לא רץ בכלל).

לדב הייתה בעיה אחרת, שיש אומרים שנפוצה אצל בני גילו אבל לרוב
לא נוטים לדבר עליה, ובטח שלא להתגאות בה. דב היה אונניסט. כן
כן, דב שלנו היה מאונן יותר פעמים ביממה מאשר האפיפיור מתפלל,
יותר פעמים מאשר ביבי משקר, יותר פעמים מאשר צפה בטלוויזיה,
הלך לשירותים, עשה שיעורים ודיבר בטלפון - גם יחד! דב היה
מאונן כל כך הרבה עד שכף ידו הימנית נהייתה שרירית וחזקה כ"כ
עד שיכל לרסק תפוחי עץ בעזרת ידו בלבד. הוא אונן כ"כ הרבה עד
כדי כך שהוא בזבז את כל הכסף שחסך בבייביסיטר ושעורים פרטיים
על חומרי סיכה. דב אונן בכל מיני צורות, הוא קנה כפפות ממשי
ואונן איתן, הוא קנה שמן תינוקות ואונן איתו, הוא אונן
באמבטיה, בשירותים, בחדר השינה שלו, בסלון או במרפסת אבל יותר
מכל אהב הוא להניח את הטלפון הסלולרי שלו מתחת לאשכיו ולהתקשר
לעצמו בזמן שאונן כדי שהטלפון ירטיט את איברו ויעניק לו את
אותו "ספיישל-טאץ'" שהוא אהב כל כך. דב נהנה לאונן יותר משנהנה
לעשות כל דבר אחר. לאט לאט הוא התנתק מחבריו, התנתק ממשפחתו,
התנתק מהלימודים, התנתק משורשיו והתנתק מהאינטרנט.

יום אחד, שלא היה שונה כלל מהרגיל - דב עשה ביד. ובזמן שעשה
זאת - צצה לו נורה אדומה. כאן ראוי המחבר לציין שאין הוא דוגל
להשתמש במטאפורות בסיפוריו וכנ"ל לגבי כלל סוגי הדימויים ולכן
אין הכוונה לנורה אדומה שצצה מעל ראשו להזהירו ממשהו אלא
מילולית צצה לו נורה אדומה על איבר המין. דב נבהל נורא ולא ידע
מה לעשות. בהתחלה הוא מישש את הנורה ושם לב שהיא חלק מגופו
מכיוון שהיא רגישה למגע. אח"כ הוא הבין שהיא מחוברת לגופו
ואינה ניתנת לתלישה או הברגה מכיוון שכשניסה למשוך אותה או
לסובב אותה הוא חש בכאב ולבסוף הוא הבין שבעת שהוא מרגיש מגורה
הנורה האדומה נדלקת ומאירה באור אדום סקסי ומתוק את כל חדרו.

דב למד לאהוב את הנורה והיא כבר נהייתה חלק ממנו, גופנית
ורוחנית אך אבוי, יום אחד, כבתה הנורה ולא דלקה עוד. אפילו אם
הוא היה מגורה, אפילו אם הוא ניסה לשפשפה ולענגה - אור הנורה
לא דלק! דב, שאהב את הנורה אהבת נפש לא ידע מה לעשות! מה עושים
עם נורה-אדומה-שצצה-מעל-איבר-המין שמפסיקה להאיר!?

דב הלך עם הנורה לרופאת המשפחה שלו אך היא לא הסכימה להסתכל על
איבר מינו ושלחה אותו לאורולוג. דב הלך לאורולוג הכי טוב
(ויקר!) בארץ ואמר לו: "יש לי נורה אדומה מעל האיבר מין ובזמן
האחרון היא הפסיקה להאיר בזמן שאני מאונן". האורולוג החוצפן לא
הסכים אפילו לראות את הנורה והחל לקללו וגירשהו מהמרפאה. דב לא
ידע מה לעשות אז הוא הלך עם בעייתו לחשמלאי, אך ברגע שדב הוריד
את המכנסיים כדי להראות לחשמלאי את הנורה השרופה התרגז עליו
החשמלאי וגירש את דב מהחנות. דב חזר עם הבעיה לרופאת המשפחה אך
היא שוב לא הסכימה לבדוק אותו והפנתה אותו לפסיכולוג, אך
הפסיכולוג כלל לא עזר לו עם הבעיה ואף התעלם ממנה לחלוטין
והעדיף לשאול אותו שאלות על החלומות שלו ועל אופי הקשר שלו עם
ההורים.

דב לא ידע את נפשו מרוב צער. "מדוע זה אף אחד לא רוצה לראות את
הנורה האדומה שלי חוץ ממני?", שאל את עצמו דב, "מדוע זה כולם
מגרשים אותי ומתרגזים עליי ברגע שאני מדבר עליה". בעת שאמר את
זה הוא חש כאילו הנורה האדומה מכבידה על גופו מאוד. הוא לא
הצליח לעמוד יציב והתמוטט לבסוף באמצע הרחוב. עבר עוד רגע ודב
איבד את ההכרה.

אף אחד לא יודע באמת כמה זמן עבר, אבל דב התעורר לבסוף במיטה
לבנה, לבוש בכותונת של בי"ח ומסביבו אחיות. אחת האחיות,
שהבחינה שדב פתח את עיניו צעקה: "דר' קילמי, החולה התעורר!".
לחדר נכנס רופא מכובד לבוש כולו בחלוק רופאים ירוק ופנה אל
האחיות ובעזרת מבטו גירש אותן מן החדר והשאיר את דב לבד עמו.
דב ההמום לא הבין ופנה אל הרופא: "דר', מה קורה כאן? רגע אחד
אני מרגיש בסדר ורגע אחר הנורה האדומה על הזין שלי גורמת לי
ליפול על הבטן ולהתעלף באמצע הרחוב".

הרופא נראה קצת המום לרגע ולא אמר כלום אך התעשת במהירות ואמר:
"כן דב, אתה כנראה עדיין תחת השפעת התרופות שקיבלת"

דב התעצב: "אז גם אתה לא מאמין לי דוקטור?! גם אתה לא מאמין
שיש לי נורה אדומה על איבר מיני שהפסיקה להאיר"

"להפך", אמר הרופא וחייך, "אפילו ראיתי אותה בזמן שהיית
מורדם".

חיוך רחב עלה על פניו של דב, "סוף סוף! אני כל כך שמח! אז אולי
אתה יכול לעזור לי להאיר מחדש את הנורה".

פניו של הרופא התקדרו לפתע, הוא היסס לרגע אך מייד המשיך ואמר:
"אמור לי דב, מזה כמה זמן אתה מודע  ל"נורה" שלך?"

"בערך שנה"

"ולא חשבת לפנות עם הבעיה לרופא ישר?"

"לא פניתי לרופא עד שהיא לא התחילה לעשות בעיות"

ניתן היה לראות בעיניו של הרופא את כאבו. ואין מדובר פה רק
בכאב מדלקת דרכי השתן שהוא קיבל מאחת האחיות אלא כאב אמיתי
מסימפטיה לדב. "הנורה הזאת על הפין שלך, אתה יודע מה היא?"

"מממ, תן לי לנחש. נורת בגרות אדומה שצצה אצל נערים שמגיעים
לגיל ההתבגרות?"

"לא ממש"

"שמע דוקטור, אני לא התלמיד הכי חכם..."

הרופא קטע אותו ואמר: "דב, זה גידול!!!"

פניו של דב הלבינו, הוא שאל: "האם זהו גידול שצץ אצל נערים
מתבגרים..."

"לא!" צעק הרופא,"זה גידול שצץ אצל נערים מתבגרים שמאוננים עם
מכשיר טלפון סלולרי"

דב, שעדיין לא הבין את חומרת המצב שאל בנסיון אחרון: "האם זהו
גידול שנוצר אצל נערים מתבגרים שמאוננים עם מכשיר טלפון סלולרי
כתגמול על פועלם?"

הרופא התקרב לדב, ליטף את בלוריתו ולחש לתוך אוזנו: "אתה הולך
למות אם לא נחתוך לך את הזין ואת שתי הביצים"

מוסר השכל: לפעמים עדיף למצוא אהבה בקרב חברים ומשפחה מאשר
לאהוב את עצמך וללטף את עצמך כל היום...