עכשיו כשאתם שוכבים היא עושה את זה בשבילך
אבל לא כואבת כל כך. כאילו מתנתקת רוחה מגופה ונשארת לך פיסת
אישה, "היצור הכי מיני שקיים" לדבריך.
והיא כלל לא מקשיבה למילים היפות שלך או האנחות שלך, היא שלך
אך לא בנפשה, רחמיה עליך, לא יותר.
במיטה שלך היא חושבת על כל השאר, על מי שהלך, זה שהגיע ומי
שנשאר. ואתה, אתה בסך הכל גוף שנע מעליה.
היא בוכה פחות, נעשתה קרה.
לא באמת מרגישה, לימדת אותה להפסיק.
לימדת אותה לחשוש לחייך.
לימדת אותה לפחד מגברים כמו מאש.
אז עכשיו היא משחקת-
         
                משחקת באש.