נעם היא בת
ארבע כמעט,
ויש לה מעט
מכל הדברים:

אחות אחת,
כלב אחד,
בית אחד,
ושני הורים,

זוג עיניים,
סבתות שתיים
וסבים שניים
(די צעירים),

דודים חמישה,
אחינים שישה,
(כל חדשיים - שלושה
הם אצלה מבקרים),

רק דבר אחרון
כך אומר אבא-רון
יש לנעם ה-מ-ו-ן:
חברים!

וכל חבר - הוא משהו אחר

יש...

חברים מהגן
וחברים מהשכונה,
חברים "ממזמן"
וחברים מהשנה,

מהקיבוץ של סבא הגדול,
ומהעיר של סבתא הקטנה,
חברים שפוגשים במרכול,
או רק מתוך שינה,

חברים על באמת
וחברים מהדמיון,
חברים מחוג בלט
וחברות מהצהרון.

חברים על שתי רגלים
וחברים על ארבע,
חברים...  
(המשך בעמוד הבא...)

חברים קרובים
וחברים רחוקים,
חברים טובים
וחברים מציקים,

חברים עבים
וחברים דקים,
חברים עצובים
וחברים צוחקים,

חברים לריבים
וחברים למשחקים,
חברים מקשיבים
וחברים צועקים,

חברים ענבים
וחברים צימוקים,
(נכון, הגזמתי, אתם צודקים...)

אבל הכי מוזרים
מכל החברים
הם אלה
מהשירים

כמו למשל...

המערחוב

המערחוב נחבא בשיר
על חגיגה שלמה.
זה שיר שכל אחד מכיר,
וככה הוא נשמע:

          "יוסי בכינור,
           פסי בתוף,
           משה בחצוצרה,
                    והמערחוב."

המערחוב? מה זה מערחוב?

נעם הסבירה לאבא
מה זה מערחוב,
ואבא כתב הכל
(כי אבא אוהב לכתוב):

נעם הבינה מיד,
שהוא איש עם תפקיד חשוב -
תפקיד מרכזי ונכבד
בתזמורת של כל הישוב!

"כל השיר על תזמורת",
(אבא הבין די לאט),
"אבל איך את יודעת לבחר את
מי שחשוב ונכבד?"

"אבא זה קל",
נעם תמהה,
"השם שלו -
הוא מתחיל ב-ה!"

בכל הספורים מי שחשוב מתחיל ב-ה!:
                           
הנסיכה,                        
הציד
ואפילו - הנמלה.

ומה המערחוב עושה?
במה הוא מנגן?
לכל אחד בשיר יש כלי
ולו (משום מה) - אין!

ליוסי - יש כינור,
לפסי - את התוף,
משה - בחצוצרה,
והמערחוב?

נעם מנחשת
שהוא כתוב בסוף,            
כי הוא יותר חשוב -
מחצוצרה או תוף:

הוא זה שמחזיק
מקל קטן, מצחיק,
ומחליט מי ינגן
ומי עכשו יפסיק.

אמא אומרת שזה המנצח
(אפילו שתזמורת זו לא תחרות)
ונעם החליטה שלא תתוכח
וככה הוסכם על כולם במהירות.

אחרי שנעם הסבירה טוב-טוב -
ככה אלעד צייר את המערחוב:

מאז שנעם נתקלה במערחוב,
הוא הפך להיות חבר ממש קרוב

וכשצריך מוסיקה שמחה ומשמחת,
או כשצריך שיר-ערש, כי השינה בורחת -

אז נעם קוראת לו, בלב, בלי מילים,
והוא ממלא לה את הראש בצלילים.

הספנטאיר          

הספנטאיר נחבא בשיר
על צפורים וקן.
זה שיר שכל אחד מכיר,
וכך הוא מתנגן:

                " קן לצפור בין העצים
                  ובקן לה שלוש ביצים
                  ובכל ביצה -
                            הספנטאיר.
                  ישן לו, אפרוח,
                            אפרוח זעיר"

הספנטאיר? מה זה ספנטאיר?

נעם, בלי בעיה,
מיד מתחילה להסביר:
"ספנטאיר זה מין סוג של חיה,
שיודעת לעוף באויר!"

"אבל איזו חיה? איך היא נראית?"
"חיה מיוחדת, שאין באמת!"

אמא לימדה את נעם
מילה לכאלה חיות -
זו מילה ארוכה כמו מפלצת:
"מי-תו-לו-גי-יות".

חיות מיתולוגיות הן חיות של אגדות -
חד-קרן, דרקון... חיות מיוחדות.

"ואיך יודעים שספנטאיר
הוא מיתולוגי ונדיר?"

"זה מאד-מאד פשוט",
נעם בלי מצמוץ אומרת,
"יש לו שם ארוך כמו חוט,
שמזכיר שפה אחרת,

כמו  קנטאור, גריפין, טרול
וכמו  הפניקס, עוף החול!"

אבל לא צריך לפחוד
מאותו הספנטאיר.
הוא קטן מאד-מאד,
כמו שגם כתוב בשיר:

"ובכל ביצה - הספנטאיר.
ישן לו, אפרוח, אפרוח זעיר!"

אז אם בכלל הוא בביצה
והוא אפרוח כה זעיר -
בעצם הוא בסך-הכל...
גוזל של ספנטאיר!

ועד שהוא יגדל -
לספנטאיר ממש,
עם כנפיים, צפרניים,
וקשקשי נחש -

גם נעם כבר תגדל,
תהיה כבר בכיתה,
והוא כבר לא יוכל
להפחיד אותה.

כשנעם הסבירה - אלעדי צייר
וככה יצא לו, פחות או יותר:  

 
מאז שנעם נתקלה בספנטאיר,
הוא הפך להיות ממש כמו אח צעיר -

כשמתחשק לה משהו קטן ומעופף,
אפרוח להחזיק ליד הלב וללטף -

אז נעם קוראת לו, בלב, במחשבה,
ומדמיינת איך הם מתחבקים באהבה.

נונתן

נונתן נחבא בשיר
מחנוכה בגן.
זה שיר שכל אחד מכיר.
זה שיר על כד קטן:

             " כד קטן,
               כד קטן,
               שמונה ימים שם נונתן"

נונתן? מי זה נונתן?

נעם הבינה
את השיר מיד,
"נונתן הוא ילד
והוא נמצא בכד".

"הוא ילד - זה כי יש לו
שם של ילדים,
אך מה הוא מתעקש לו
לגור בתוך כדים?
ואיך הוא לא רעב?,
הוא שם שמונה ימים!"
כך אבא התערב.
(כזה הוא לפעמים).

נעם צוחקת
ומסבירה מהר
ואבא, די בשקט,
רושם את ההסבר:

נונתן הוא עוד,
ילד די קטן,
אבל סקרן מאד
ו... "מה זה רעבתן!"

בחנוכה,
מצא הוא כד,
עם סופגניות גדולות.
ואכל שישה ימים
ועוד שישה לילות!

וכשגמר הכל - נרדם,
בערך עוד יומיים
עם כל הגוף בתוך הכד,
ומציצות - רגליים.

ויחד זה יצא
(חשבון לחכמים)
שנונתן בילה
בכד שמונה ימים!

כשנעם הסבירה - אלעדי צייר
וככה יצא לו, פחות או יותר:  

מאז שנונתן הופיע, ישן בתוך הכד,
הוא ונעם חברים באופן מיוחד -

וכשפתאום נעלמות מהמגירה הסוכריות,
וההורים מתעניינים איך זה יכול להיות -

אז נעם מסבירה (ונונתן מסכים):
"זה לא אני, זה נונתן, חובב הממתקים".

מרבו הסיפורים

(מרבו הוא מין צפור
דומה לחסידה,
עם שק כזה על המקור,
על רגל יחידה.)

המרבו נחבא בשיר,
על אור ועל גבורות.
זה שיר שכל אחד מכיר
מהדלקת נרות:

                                "נרותי הזעירים
                             מרבו הסיפורים "
                                  לי ילאט האור..."

מרבו הסיפורים? איזה מין מרבו זה?

נעם, שאוהבת מאד ציפורים
הסבירה מיהו מרבו הסיפורים:

מרבו הסיפורים נראה
כמו מרבו רגיל,
אך יש לו משקפי קריאה,
ועל הגב - תרמיל.

הוא עף מעל לכל ה-
ערים והכפרים,
ומחלק מלמעלה
המון- המון ספרים.

ואם פתאם לילד,
או לילדה קטנה,
אין מי שיספר
סיפור לפני השינה -

אז הוא בשקט הס,
שאף מבוגר לא יראה,
מרכיב משקפים, נכנס,
                           ויושב,
                                 וקורא!

כשנעם הסבירה - אלעדי צייר
וככה יצא לו, פחות או יותר:  

 
נעם עכשו מפהקת
ואומרת: "היה נחמד.
ארבעה חברים זו כמות מספקת
לספר קטן אחד".

ואז... כשהיא נשארה
במיטה, בחושך, לבד -
לנעם פתאם קרה
משהו מאד מיוחד:

לפתע נשמע ממרומי הרקיע
נפנוף, משק-כנפיים,
ומתוך החלון בטיסה הופיעה...
ציפור עם משקפיים!


זה היה מרבו הסיפורים שלה!
והוא הושיט לה ספר, ונעלם בלי מלה.

והספר ההוא מתרמיל הגב...

       הוא הספר הזה, שקראתם עכשו!

- סוף דבר -


החברים של נעם בספר עכשיו

                        והם גם חברים שלכם.

ואולי המרבו באחד ממסעותיו

                         יבוא לבקר גם אתכם.

ואולי אפילו יספר גם לכם

                           על כל מיני חברים,

שמחכים לילדים שממש כמותכם -

                        אוהבים לקרוא שירים.


רון ערמון