אני יושב בחדר ומנסה להבין מי לכל הרוחות בוחר את הקורבנות
הללו: אלוהים, או שמא חברו, שהוא בעצם יריבו, השטן בכבודו
ובעצמו?
אני חושב שבכל זאת זה אלוהים, הרי הוא זה שכל יכול, זה שיש לו
כוח לתת וליטול חיים, זה שיש לו כוח ליצור ולהרוס, זה שיש לו
כוח לתת ילד לעקרה ולקחת מרשע, זה שמעניש את מי שחטא וחס על זה
שחזר בתשובה.
אז אני שואל איך לכל הרוחות הוא בוחר את קורבנותיו התמימים?
איך הוא בוחר גברים ונשים צעירות, ילדים ופעוטות לשם לקיחת
חיים או לשם יצירת סבל?
איך הוא מעז לקחת חיים של ילד קטן ותמים שלא הספיק לעשות דבר
בחייו בפיגוע, בתאונת דרכים או במחלה קטלנית?
איך הוא מעז, אם לא לקחת חיים אז לגרום להם לסבול?
לאיזה מן מבחן מרושע הוא מעמיד אותם?
לאיזה מן מבחן הוא מעמיד את קרוביהם?
מה הוא מצפה מהורי חייל שנקטף בפיגוע?
מה הוא מצפה מחברתו של בחור צעיר שנפצע בתאונה קטלנית?
למה הוא לא מתחשב?
הרי הוא יודע שהם רצו להתחתן בעוד חודש, תכננו לרקוד עד אור
הבוקר. ועכשיו, מה עכשיו? איך הוא ירקוד על כיסא גלגלים, אם
בכלל?
מה הוא מצפה שילדי גן "ספיר" יעשו כשיוודע להם שחברתם לגן לא
תחזור יותר, כשיגלו שיש מחלה רעה, חיידק אלים שבגללו במקום
ללכת לכיתה א' ביחד הם מלווים אותה בדרכה האחרונה?
מה הוא עושה?
מנסה לחקור בני אדם?
לראות איך יסתדרו עם אובדן?
מה הוא מנסה להיות? סוג של מנדלה?


30/7/04, נכתב בארז