פגשתי אותה כשכבר חשבתי שאין סיכוי. יש שלב בחיים שבו אתה פשוט
מנסה לשכוח דברים. מכיוון שהמחשבות כבר הכאיבו לי והפכו את חיי
לבלתי נסבלים, אז פשוט מנסים לשכוח. לא הולכים לסמים
ולאכלוהול, אולי מתוך ניסיון עיקש להשאיר את הראש מחוץ למים,
ואולי מתוך פחד שמה שישתחרר הוא דברים שלא הייתי רוצה שיראו
ושיקרו - אבל תאמינו לי: גם בלי אלו אפשר לשקוע בניסיונות
להתעלם ולשכוח.
הרגשתי שהגאולה היחידה שלי תבוא מהכיוון הזה, וחיפשתי ונברתי
בשביל למצוא פנינה חמה השוכבת בתוך צדפה יפהפיה ומקורית שהגיעה
מן הים. אז בשביל זה הלכתי איתם אל הים באותו הערב. מצד אחד
הרגשתי מלא תקווה והתרגשות, ומהצד השני - לעיתים התגנב לליבי
זלזול בעצמי ובייאושי. מחזורים של חיים ו.... שינה.
בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו בכלל להציע להן ללכת לים,
בפגישה ראשונה, ועוד בחשיכה!

הוא אסף אותי והתיישבתי מימינה. אמרתי 'שלום' והייתי נחמד
מאוד, אך ליבי, כרגיל, שרוי היה באותו הבוץ.
לבשתי חולצה חדשה באותו היום, מכנסיים יפות, וסנדלי שורש. היא
הסתכלה על הסנדלים, ראיתי, וגיחכה בחום לב.
בשלב מסויים בנסיעה זרועי נגעה בזרועה, בטעות מרגשת כל כך.
הופתענו ונרתענו לרגע. האמת, נראה לי מוזר קצת שגם היא הופתעה
כך, שכן היא לא שמרה נגיעה או משהו, וחשבתי שהיא די רגילה במגע
פשוט כזה... בכל אופן, היה זה רגע קסום. רגע, הרבה פעמים יותר
מרגש מחיים שלמים, חיים חסרים, חסרים מרגעים מרגשים...
ידעתי שזאת היא, שכבר אינני ממציא אותה כפי שאני צריך, אלא שזו
היא.
בים, קיפלתי את מכנסיי קצת, ושוב היא גיחכה בחיבה, והסתכלה לי
בעיניים, כאילו עובר בינינו איזה סוד משותף בלי דיבור.
כל הלילה ישבנו ביחד, רק שנינו, דיברנו, לחשנו, הסתכלנו,
ושתקנו.
וכשנשתתקנו, שוב ראיתי בעיניה ניצוץ של גיחוך כזה, וליבי התחמם
והתמלא תחושת בטחון והצדקה עצמית.
לא אספר לכם על מה דיברנו, מפני שיש דברים שטוב שיישמרו בינו
לבינה, שככל שגדלים השומעים - קטנה הקרבה. וככל שגדלה הקרבה -
קטנה הבדידות. וככל שקטנה הבדידות - הכאב והתסבוך מתפרשים על
פני כמה אנשים, ומקבלים את הפרופורציות והמקום הנכונים להם.
וכשיש לך פרופורציות - אתה יודע מי אתה. ואז אתה יודע מה אתה
רוצה, ומהם חלומותיך המתוקים והמקסימים ביותר.

-פתאום נשמע צפצוף שהחזיר אותי למציאות, וכשהסתכלתי על הפלאפון
וראיתי שהשיחה חסויה הבנתי הוא מתקשר אלי. "אז מה, אחו?", אמר
לי, "אתה בא ביום רביעי?"
-"אמרתי לך, אני אפסיד ישיבה ככה".
-"עזוב אותך, אתה ממילא לא נהנה שם, בוא, יהיו קטעים, היא אמרה
שהיא תבוא ותביא את החברות שלה, ושמעתי שיש שם אחת ששווה לעזוב
את הישיבה בשבילה".
חשבתי ועניתי: "סבבה, אני בא".