היא לא התקשרה. עברו יומיים, בעצם שלושה, והיא עדיין לא
התקשרה.
והיא, היא אמרה שהיא רוצה אותי, באמת, היא אפילו אמרה לי. אז
למה היא לא התקשרה?
אני לא מבין נשים, ואת האישה הזו אני ממש לא מבין.
נפגשנו באיזו הופעה בפארק, היא חייכה אלי ונורא התביישתי. היא
אמרה לי שקוראים לה רוני
וחייכתי, והורדתי את הראש.
ואז היא שאלה אותי אם אני רוצה שנלך למקום שקט יותר, אולי
לשתות משהו. שוב חייכתי, אני בטח ממש נראה אידיוט עם כל
החיוכים האלה. אני, אני, הבחור השנון שלא מפסיק לזיין את המוח,
רק חיוך קטן מבחורה זרה ואני נעלם.
ישבנו כמה חברים על הדשא וחיכינו שההופעה תתחיל, ואז היא ניגשה
אלינו, היא מכירה את ניר, הם דיברו קצת, צחקו, היא חיבקה אותו.
היא באה עם חברה, בחורה שמנה כזאת ולא מושכת, לא בגלל שהיא
שמנה בגלל ש... טוב אני שוקל איזה 50 קילו, אני לא יכול לצאת
עם בחורות שמנות, זאת לא אשמתי. היא יפה, הבחורה שמכירה את
ניר, יש לה עיניים כחולות כאלה, וחיוך של פרסומת לשיניים,
והיא די רזה, הסתכלתי עליה אבל בלי שהיא ראתה. ואז היא זרקה
לאוויר: "אז מישהו כאן פנוי? חברה שלי מחפשת", וכולם הסתכלו
עלי, ואני החוורתי, אפילו שהיה חושך ואני לבן מטבעי כולם ראו
שאני לבן כמו קיר, ואז ניר התחיל לצחוק והצביע עלי, "יונתן
פנוי", ואז היא הסתכלה עלי במבט כזה, ישר לתוך העניים כמו
צילום רנטגן, ואמרה: "לא, איתו אני מתחילה, יונתן שלי". ועכשיו
ממש נבהלתי. ניר נקרע מצחוק ואני קמתי, מלמלתי משהו והלכתי
לקנות בירה, או מסטיק, או משהו, וכשחזרתי היא ישבה שם וחייכה
אלי. "אז אני רוני", היא חייכה ושלחה את היד שלה ללחיצה. "אני,
אני יונתן", חייכתי ולגמתי שלוק גדול מדי מהבירה שנזלה על
כולי. "אז בא לך ללכת למקום שקט יותר?" היא שאלה ואני ניסיתי
לבלוע את שארית הבירה מכולי. "אוקיי", והלכנו.
היה נחמד, אפילו הצלחתי לשלוף איזה כמה משפטים אינטיליגנטים
בלי להחנק, ואז ליוויתי אותה הביתה, התנשקנו ונתתי לה את מספר
הטלפון שלי.
עברו יומיים והיא לא התקשרה, והיא רוצה, באמת, היא אפילו אמרה,
אז למה, למה היא לא התקשרה?
ואחרי כמה ימים היה טלפון ורצתי כמו מטורף, אני רץ כמו משוגע
כבר יומיים והפעם זאת היתה היא, "היי יונתן, מה העניינים?" היא
אמרה ואני מנסה לשווא לבלוע את הכאב ברגל שנכנסה בספה תוך כדי
ריצה לטלפון, "בסדר" פלטתי. "אז רוצה שניפגש?", "בטח" זרקתי
לאוויר - רק לא לשחרר אנקת כאב, תתאפק גבר, אתה כבר טוב בדחיית
סיפוקים, תדחה אחי, תדחה ראבכ איתך. הייתי חייב לעשות משהו,
אני מת מכאבים, אני חושב שנשברה לי האצבע, אני מת, אני מת.
"אה, רוני, אז את רוצה להיפגש היום? אני אבוא לאסוף אותך
בשמונה", לא השארתי לה מקום לענות, "אני אתקשר לפני, אז ביי
בינתיים". וסגרתי, נשכבתי על הספה וצרחתי כל עוד נפשי בי, כוס
אמק, כוס אמק, בני זונות, כולם בני זונות, האצבע שלי התנפחה
ועשתה סימנים של משהו שהולך לנשור ממש עוד מעט.
אז שמתי קרח, ונתתי לה לנוח, אחרי הכל היא עברה יום קשה, הזרת
הקטנה שלי.
נפגשנו והיה מרגש כזה וקצת מביך, והלכנו ליד הים וליד עוד מלא
זוגות שהולכים לידנו וגם ליד הים, והיא נתנה לי יד ויכולתי
להרגיש את הדופק שלה שנמהל בשלי, ועצמנו עיניים והרגשנו,
והייתי בטוח שהנה זה קורה לי, אני מתאהב, באמת מתאהב, ואז
פקחתי עיניים והיא היתה מולי, ורציתי לצעוק לה: "היי, תראי מה
קורה לי, תקשיבי", ואז היא פלטה: "יש לי חבר", והצטערתי שפקחתי
עיניים, והצטערתי עליה ועלי ועל הים ועל הזוגות שהולכים ליד
ובעיקר הצטערתי שהיא הרסה לי, ממש הרסה.
עברו כבר שבועיים והיא לא התקשרה והיא בטח עם חבר שלה, או
שבכלל היא שכחה, ועברו כבר שבועיים, והיא אמרה לי שהיא רוצה,
אני נשבע, אז למה היא לא התקשרה?