יוסף ברנשטין / שם המלך לא ערום |
איושת צמרות העצים ברוח
משמיעה סימפוניית שלווה,
בעוצמה ורגש.
עוצם עיניי לראות
עצמי נסחף
אל ארץ חלומותי,
מקור געגועי.
בה כל אורח רצוי
חולם בין חולמים
שם הדמיון מציאות
והזיה חזון.
כל עין מפכה
דמעות שמחה
הופכות שממה
לנווה מדבר.
"שם המלך לא ערום".
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|