נפתלי (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת) היה שרוי במצוקה. כן,
בהחלט אפשר היה להגיד שאם ברגע זה נפתלי היה שרוי באיזשהו משהו
בכלל, היה זה אך ורק במצוקה ולא בשום דבר אחר. היום בבוקר הוא
נקלע לשרשרת אירועים מוזרה ביותר, שבסופה מצא את עצמו תלוי
וראשו כלפי מטה ממשהו שבקלות ניתן היה לטעות ולחשוב שהוא חציל,
אלמלא כך שבעקבות אותה שרשרת אירועים מוזרה ביותר, שבסופה מצא
את עצמו תלוי וראשו כלפי מטה ממשהו שבקלות ניתן היה לטעות
ולחשוב שהוא חציל, ידע שחצילים קיימים רק על כדור הארץ -
ושנפתלי עצמו כלל לא נמצא שם. הוא הסתכל סביבו ותהה האם העובדה
שלדבר הזה שהוא תלוי ממנו יש רגליים והוא בהחלט צועד לאיזשהו
כיוון הייתה אמורה לפסול את היותו חציל מלכתחילה, והחליט שלא
להחליט בנקודה זו כרגע. הוא נבר בעמקי זכרונו באירועים שחווה
מאז הבוקר בחיפוש אחרי משהו... 'לא יכול להיות,' הוא חשב
לעצמו. 'חייב להיות איזשהו משהו שפספסתי!'

בוא נראה. הוא יצא את ביתו, הלך כמה צעדים, ונעצר. הוא ניסה
לברר בינו לבין עצמו, כפי שקורה לו לעיתים קרובות, אם נעל את
הדלת הארורה. הוא החליט שקרוב לודאי שכן, והמשיך ללכת. שיירת
הנמלים שעברה שם כלל לא הייתה מודעת לכך שהתאמץ מאוד שלא לדרוך
עליה. הציפורים צייצו, הכלבים נבחו והקנגורויים קפצצו, אולם
למרות שהם קיפצצו די גבוה, הם עשו זאת באוסטרליה, ונפתלי שהיה
בישראל, לא יכל לראות אותם מקפצצים. אף על פי כן, נפתלי תמיד
שיער, כי הקנגורויים באוסטרליה מקפצצים להם בהנאה, והוא אכן
צדק. מכונית נסעה בכביש שעבר סמוך לביתו, וזה היה בסדר. זוג
יונים שיחק לו במשחק חיזור ציפורי ותמים על גבי כבל חשמל מסוכן
להחריד, וגם זה היה בסדר. שמש בין ערביים הפציעה מבין העננים
האפורים, שהחלו מתפזרים לכל עבר, וזה היה בסדר גמור. בור נפער
במדרכה, ממש מטר ממנו, אור ירוק חזק קרן מתוכו בעוד שעשן לבן
וסמיך היתמר ממעמקי האדמה לאוויר הרחוב, וקול צרחה דקיקה שהלך
וגבר בקע מהבור המוזר ומילא את ליבו של נפתלי בבהלה כזו, שהיה
קשה לנפתלי להחליט איזה יום היום, והאם יום היום בכלל. הצרחה
הלכה והתגברה והיה נדמה שמה שמייצר את הצרחה הזאת מתקרב לשפת
הבור, מלמטה כלפי מעלה. לא באופן לגמרי בלתי צפוי, זה אכן היה
כך ואותו משהו בלתי מזוהה הועף באוויר, עדיין משמיע את אותה
צרחה נוראית, שהלכה והתרחקה, הפעם כלפי השמיים, עד שנעלמה.

נפתלי עמד ובהה בבור שנפער לו במדרכה תוך כדי שהוא שואל את
עצמו באיזו שאלה, מבין כל השאלות שצצו במוחו, עליו לעסוק כרגע.
גם לשאלה זו, כמו לכל שאר השאלות ההן, הוא לא הצליח למצוא
תשובה. בערך באותו זמן שלא מצא תשובה לשאלה זו, הוא החליט
לשאול את עצמו האם אותו המשהו שמייצר את הצרחה הזאת, שבבירור
ניתן היה לקבוע כעת שהוא נופל מהשמיים בחזרה כלפי מטה (כי
הצעקה החלה נשמעת שוב חזק יותר ויותר, אך הפעם באה מכיוון
השמיים), יפול חזרה לבור שממנו הגיע, או שמא יפגע הישר בנפתלי
המסכן. הוא החליט שלא לחכות ולראות מה יקרה והחל לברוח כמה
צעדים אחורה. הייתה זו טעות מסוג הטעויות שקצת לפני שמסיימים
לעשות אותן מבינים שבעצם עשית טעות, אך כבר מאוחר מדי ואין
ברירה אלא להשלים את הטעות עד הסוף, וכך מצא נפתלי את עצמו
שרוע בגבו על הרצפה לאחר שאותו משהו (שלאחר מכן התברר שהוא
בהחלט לא חציל , גם אם היה בערך בגודל המתאים), נפל בדיוק
למקום שאליו ברח נפתלי 3 שניות קודם. זה לא היה בסדר כלל וכלל.
למען האמת, זה היה רחוק ביותר מלהיות בסדר.

למזלו הטוב של נפתלי, למשהו הזה היה לפחות מרקם רך של חציל, כך
שהפגיעה הייתה יותר מפילה ארצה מאשר כואבת. לרוע מזלו, למדרכה
שהיתה שרועה בעצלתיים על הארץ היה מרקם קשה של מדרכה והפגיעה
בה הייתה יותר כואבת מאשר מפילה. היצור (כך החליט נפתלי
להתייחס, בינתיים, למה שבוודאות לא היה חציל), כיוון שעיניו
עוד היו עצומות, לא היה מודע למתרחש סביבו ולכן הצרחה עדיין
בקעה מפיו בתדר קבוע ודי מעצבן. נפתלי התאושש מהמפגש עם המדרכה
ושלח ידו להרים את היצור מעל חזהו. הוא שיער שהיצור יפסיק
לצרוח, כשיבין שהכל בסדר, אבל או שההשערה שלו לא הייתה נכונה,
או שהיצור לא הבין שהכל בסדר, כי הוא המשיך לצרוח בחוזקה.

"היי!" אמר לו נפתלי, וטוב שכך, כי זו הייתה המילה הנכונה לומר
לבוקנשפיל צורח, משום שכל מילה אחרת היתה גורמת לו להתפוצץ
בעוצמה, שהיתה מוחקת את כל חצי הכדור המערבי. הבוקנשפיל פסק
מלצרוח, פקח את עיניו, הסתכל סביבו וחייך. "שלום," הוא אמר
בקול צפצפני. "נעים מאוד, אני זוט! בוקנשפיל ממוצא מיוחס, יעיד
עלי הצבע הסגול."

אייזיק1308, נמלה אחת משיירת הנמלים שנפתלי פסח מלדרוך עליה
פחות מדקה קודם לכן, פסקה מללכת והביטה במתרחש בהבנה פתאומית.
סוף סוף היא הבינה הכל, כל הימים האלה שהיא ידעה שהיא נמלה
שונה מהשאר, כל החלומות בלילה, כל הפתרונות לכל הבעיות של
העולם שעלו לה בראש, האנרגיה החדשה שגילתה, התרופה לכל המחלות,
הדרך לגרום לכולם להיות מאושרים כל הזמן, מה שכה רצתה להסביר
לעולם. עכשיו זה הכל מתחבר, בדיוק עכשיו עקב הגעתו של
הבוקנשפיל כל זה הגיוני. "זה יצליח, זה חייב להצליח..." חשבה
אייזיק1308 בעת שנעל של ילד בן 9 קטעה את מחשבתה ושמה קץ לכל
אותם דברים נפלאים שאייזיק1308 יכלה לתרום לעולם. לא בכוונה,
כמובן, אך אייזיק1308 נמחצה למות על ידי אותה נעל בכל אופן.
המאורע ההיסטורי הזה נסתר, כמובן, מעיניהם של נפתלי והבוקנשפיל
שזה עתה נחת עליו, אבל 12 נמלים אחרות (אייזיק4092,
אייזיק1174, אייזיק2581, אייזיק3382 עד אייזיק3389, ואהרון
סתום העין) ראו את חברתן נמחצת למוות על ידי אותה נעל (אהרון -
רק בעין אחת), והחליטו, כל אחת בנפרד, שמיד וללא כל דיחוי
עליהן להמשיך בדרכן, כי זה כל מה שנמלים יודעות לעשות באירועים
כגון אלה. לא רחוק משם, ליד שלולית קטנה בפאתי הכביש המקביל,
היו נמלים שדווקא ידעו לרקוד מקרנה באירועים כגון אלה, אבל הן
שמרו על ידיעה זו בקנאות ולא הסכימו לחלוק אותה עם אף נמלה,
שלא שייכת לחבר'ה שלהן. בכל מקרה, סביר להניח שאם לאייזיק4092,
אייזיק1174, אייזיק2581, אייזיק3382 עד אייזיק3389 ולאהרון
סתום העין היתה בחירה בין להמשיך בדרכן לבין לרקוד מקרנה, הן
כנראה היו בוחרות להמשיך בדרכן, כי לרקוד מקרנה זה מעייף. אולי
חוץ מאייזיק3387, שהיתה משוגעת לריקודים.

נפתלי הביט בזוט. זוט הביט בנפתלי. נפתלי שאל את זוט אם הוא
חציל. זוט ענה שלא, ושחצילים קיימים רק על כדור הארץ. נפתלי
העלה בפניו את הנקודה שהם אכן נמצאים על כדור הארץ עכשיו,
והבוקנשפיל אמר שזה אמנם נכון, אבל מכיוון שהוא עצמו לא נולד
פה, אז הוא לא יכול להיות חציל. אחרי שהם הבהירו את הנקודה
הזאת, זוט שאל את נפתלי אם הוא כפפת בייסבול. נפתלי ענה שלא
ושכפפות בייסבול הן דבר קטן מאוד יחסית. זוט ענה לו שהמילה
"יחסית" היא מילה נכונה, כי אתמול הוא ניהל שיחה די ארוכה עם
כפפת בייסבול, שהיתה מאוד דומה לנפתלי, אבל היתה מיועדת
לבונבילים, שנראים בדיוק כמו בוקנשפילים, אבל גדולים בממוצע פי
117. נפתלי הבטיח לו שמעולם לא קלטו בעזרתו כדור בייסבול, וזוט
האמין לו, אפילו שנפתלי לא היה סגול.

"שמע, נפתלי," אמר לו זוט. "נשלחתי לכאן על ידי מועצת
הבוקנשפילים כדי להביא דוגמא ליצור מכדור הארץ שאיננו חציל.
אתה אינך חציל, נכון?" נפתלי אמר לו שלא, והבוקנשפיל השפיל את
הבוקן שלו. נפתלי לא ידע על קיומו של הבוקן של זוט עד אותו
רגע, אבל הבין די בקלות שזו פעולה המקבילה להסמקה אצל בני אדם.
"אם כך, האם... האם תסכים לבוא איתי למועצה?" שאל אותו זוט.

נפתלי הניח את זוט והרהר מעט. הערב כבר ירד ומאחוריו שמע נפתלי
שני שיכורים מנהלים שיחה ערה עם עמוד תאורה, האחד מנסה לשכנע
אותו לא להאיר את המרצפות שסביבו, כי המרצפות לא שלו, והשני
מצביע בפניו על היתרונות של עכבר סקנדינבי לעומת עכבר גרמני.
היה לו דייט היום בערב, אבל עקב היותו אדם סקרן מטבעו ונעדר כל
חוש אחריות הוא החליט להסכים. "אז קפוץ לבור ביחד איתי!" אמר
לו זוט, וקפץ. נפתלי לא זכר בדיוק את הרגע שבו הוא קפץ, אבל
הוא זוכר בבירור את הרגשת הפחד שחש, כשצבר תאוצה והתערבל מטה
מטה. קצת אחרי שאיבד כל חוש כיוון, הוא גם החל לצרוח. לא היה
לו מושג למה, אך נדמה היה לו שעל אדם במצבו לצרוח בחוזקה, ואכן
כך עשה. הוא צרח וצרח וצרח, עד שחש פתאום שהנפילה שלו כלפי מטה
התחלפה בתנופה אדירה כלפי מעלה. הוא צרח עוד קצת, ואז הרגיש
שהוא מאט את מהירותו. הוא החליט לפקוח את עיניו בנקודה שבה
הרגיש שסיים לנוע, אבל אז ראה שהוא בעצם לא עומד על שום דבר,
בגובה 1500 מטר מעל פני האדמה (שמשום מה הייתה סגולה, בדיוק
כמו האופק, וכמו השמיים. הוא הבין שהוא לא על כדור הארץ יותר),
ולמעשה הוא מתחיל ליפול למטה. אז הוא עצם את עיניו ורצה להתחיל
לצרוח שוב, כאשר הבין שהוא עדיין צורח עוד מהפעם הקודמת.
'טוב!!! להמשיך לצרוח זה גם טוב!!!' הוא צרח לעצמו במחשבה
בעודו נופל במהירות הולכת וגוברת, והמשיך לצרוח מעמקי נשמתו.

באיזשהו שלב, נפתלי לא היה בטוח בדיוק מתי, הוא שמע בקול בס
עמוק את המילה "היי!". הוא פסק מלצרוח, פקח את עיניו, הסתכל
בעיניים , למה שזיהה לפי תיאורו של זוט כבונביל, והבין
שהבונביל מחזיק אותו באוויר. הוא גם שם לב לכך שזוט לא הפריז
בגודלו של בונביל ממוצע. נפתלי שם לב שבקלות יוכל להפוך להיות
כפפת בייסבול ליצור בגודל כזה, אז הוא חייך ואמר, "שלום, נעים
מאוד! אני נפתלי." כי שיער שזה מה שעליו לעשות. מה ששכח שעליו
לעשות, כדוגמת זוט, היה לשקר ולומר שהוא בן אדם ממוצא מיוחס
ושצבעו החום הבהיר יעיד עליו, והתברר שזה היה שקר קריטי ונחוץ
עד מאוד, משום שבונבילים עושים כפפות בייסבול מכל דבר שאינו
ממוצא מיוחס, אם הוא בגודל הנכון, ונפתלי היה בגודל הנכון.
"נעים מאוד, נפתלי." אמר הבונביל. "אני גרוב. אתה הולך להיות
כפפת הבייסבול שלי." ואז, בסדרה של מהלכים רבים ומסובכים
להפליא תלה גרוב את נפתלי בין רגליו והחל לצעוד לכיוון מסוים,
שלנפתלי לא היה מושג מהו. נפתלי רק ידע שבסדרה של מעט מהלכים,
מסובכים הרבה פחות, אפשר היה להגיע לאותה תוצאה, אך זה לא שינה
דבר.

'טוב,' השלים נפתלי את מחשבתו. 'לא פספסתי דבר. אני בסך הכל
הולך להפוך לכפפת בייסבול.'

ואז, לפתע, הוא שמע את קולו הצייצני של זוט בוקע ממגאפון.
"הלו, תעזוב אותו!!! הוא בשביל המועצה!" גרוב נעמד במקומו ושאג
לעבר זוט, "מה אתה אומר?! אני צריך כפפת בייסבול וכפפת בייסבול
תהיה לי!" והמשיך לצעוד. באותו רגע צצו מאוד אלפי בוקנשפילים
עם משגרי RPG על כל הגבעות הסגולות ושיגרו טילים הישר לראשו של
גרוב. גרוב לא ציפה לזה ובעת שכל חלקיו המעוכים התעופפו
באוויר, החלו כל הבוקנשפילים הקטנים להתרוצץ עם קופסאות פלסטיק
קטנות ולנסות לתפוס קצת רסק, שעוד לא נפל לאדמה הסגולה. כל
קופסה כזו מולאה גם בקצת מיונז, עורבבה ונחתמה באמצעות מכסה
סגול עם הכיתוב "סלט חצילים במיונז" וקצת מתחת, ביותר גדול -
"אחלה!"

נפתלי התרומם מהאדמה וניקה מעל עיניו את הסלט חצילים, שנדבק
בו. זוט ניגש אליו, עם קפלס"ט ושכפ"ץ קרמי, על כתפו משגר RPG,
ואמר בחיוך מתנצל, "אני מצטער, לא תכננו כאן גם בונביל. נו,
מילא, עשינו את המכסה שלנו לחודש הזה מבחינת הסלט חצילים... כן
כן, אני יודע שאמרתי שאנחנו לא חצילים, ואנחנו באמת לא, אבל
אנחנו לא פחות טעימים!"

אח"כ היו חגיגות, שבעה ימים וארבעה לילות. אף אחד לא ידע לאן
נעלמו עוד שלושה לילות, אבל מכיוון שכולם הניחו שקרו בהם דברים
טובים, מישהו טען שהיו בהם אורגיות או משהו כזה, אף אחד לא טרח
לחקור יותר מדי לעומק. נפתלי סיפר למועצה את כל מה שידע על
דרישות בני האדם בכל הנוגע לסלט חצילים במיונז, סלט חצילים בלי
מיונז, סלט מיונז בלי חצילים, מיונז וחצילים בלי סלט, ועדכן
אותם בהתפתחויות של העשור האחרון ב"צעירים חסרי מנוח". החלק
האחרון לקח, לאכזבתם של הבוקנשפילים, פחות מעשרים שניות, כי
כידוע שום דבר אף פעם לא קורה בסדרה הזאת, חוץ מאיזה משפט
שויקטור ניומן אמר פעם בפחות מעשרים שניות, ונפתלי זכר בבירור.
לא שזה באמת תרם לעלילה.

ביום השמיני נפתלי קפץ בחזרה לבור. בגלל שכבר היה מנוסה בדברים
מסוג זה, הוא החל לצרוח מיד כשקפץ, ולא חיכה עד שירגיש שזה
הזמן הנכון להתחיל לעשות זאת. לאחר שהגיע חזרה לכדור הארץ, הוא
החל בתנופתו כלפי מעלה. הוא הרגיש את  העצירה הרגעית בעת
שנגמרה התנופה ואת הנפילה, שהחלה צוברת תאוצה חזרה כלפי האדמה.
קצת באיחור, הוא ידע, שאל את עצמו מה יהיה הפעם, כשיפגע באדמה.
'הפעם לא יהיה שם בונביל ענק לבלום אותי!!!'. אך כשפקח את
עיניו, הוא היה במיטתו. 'מסתבר שהבוקנשפילים האלה יודעים מה הם
עושים,' חשב. הוא קם ממיטתו, והציץ דרך החלון לרחוב.

"כמובן שעכברים גרמנים, כמו כל הגרמנים, יותר יעילים בעבודה.
אבל מי מדבר על עבודה, אלה עכברים..."

"אין לך מצפון. תראה, המרצפות מנסות לישון, ואתה מפריע להן.
אני אומר לך, אתה חסר לב..."

"ולא שטעמתי, אבל כולם אומרים שהעכברים הסקנדינביים הרבה הרבה
יותר טעימים, כמו אבוקדו..."

"שטראוס, מכונית פז'ו, שתי ארנבות, ופטרוזיליה! אני זוכר
בבירור שהייתה גם פטרוזיליה! איפה היית אז, אה?!"

"ואפילו האינטליגנציה שלהם, אני אומר לך, כל שנה הסקנדינבים
מנצחים בשח עכברים את הגרמנים!"

"... ואמרתי לה: פטרוזיליה יקרה, פחות משבע זה לא הולך. צריך
מינימום שבע! אבל היא לא הקשיבה..."

'פששש... הם אפילו החזירו אותי אחורה בזמן לרגע שבו יצאתי
לטיול...' חשב נפתלי לעצמו.

נפתלי הלך למקרר וזרק את כל הסלט חצילים של אחלה, שהיה לו. הוא
הרהר בחוויות שעברו עליו מאז שיצא את ביתו 8 ימים קודם לכן
והחליט שהוא בוודאי לא אותו בן אדם שהיה, לפני שכל זה החל. הוא
נזכר בחגיגות שהיו, ובויקטור ניומן, וישב לראות "צעירים חסרי
מנוח". זה היה, כרגיל, חסר תכלית אז מהנה עד מאוד, ונפתלי
החליט לעקוב אחרי הסדרה, כדי שבפעם הבאה שיבקר בממלכת
הבוקנשפילים הוא יוכל לתאר להם יותר מ-20 שניות. זה לא עבד, כי
19 שניות אחרי שהחל לצפות באופרת הסבון הזאת, נפער בור מתחת
לכורסא שעליה ישב והוא החל את דרכו בחזרה לכיוון העולם הסגול,
שממנו חזר זה מקרוב. בדרכו לשם הוא תהה בינו לבין עצמו,
'מעניין מה המשבר הפעם? אולי נגמר להם המיונז!!!'

אחרית דבר:
כידוע, טוב לא יכול להתקיים בלי רע ורע לא יכול להתקיים בלי
טוב, וכך קרה שברגע מחיצתה למוות של אייזיק1308 קפץ לו קנגורו
בגן החיות של פריז ומחץ למוות את ליאופולד7412, נמלה זקנה
ומרירה, שניה לפני שלחצה על הכפתור שהיה מפעיל את המכונה
השטנית שבראה, אשר היתה משמידה את כל חצי הכדור המזרחי. בשאלה
האם השמדת חצי הכדור המזרחי היא בהכרח דבר רע במקרה של כדור
הארץ, דנים עד היום בקונגרסים במערב, והיא נשארה, בינתיים,
בלתי פתורה, אולם נערכים ניסויים במדינות כמו אפגניסטן ועיראק
במטרה להחליט בנושא. בכל מקרה, נכון לכרגע הקנגורויים
באוסטרליה בהחלט מקפצצים להם בהנאה, דובי הקואלה מכרסמים להם
אקליפטוסים ומתבוננים בקנגורויים מקפצצים בהנאה גדולה יותר
והדינגואים מסתכלים על הקנגורויים בהשתאות ומכרסמים דובי קואלה
בהנאה מרובה עוד יותר ממה שדובי הקואלה מכרסמים אקליפטוסים
ומתבוננים בקנגוריים מקפצצים. אף אחד לא מכרסם קנגוריים, ובואו
נדאג שזה ימשיך להיות ככה.