הם אומרים עליי שאני פילוסוף. אני פילוסוף? מה פתאום! אני בסך
הכל חושב! ממצה את זכות החשיבה!
פשוט חושב. לא חושב לעומק. לא חושב יותר מדי. פשוט חושב. נהנה
מהחשיבה. חושב על החשיבה. נרגע ממנה. היא מקלה עליי!
בזמנים קשים, בזמנים יפים, בזמנים מחניקים... אני לעולם לא
אפסיק לחשוב!

אני לא באמת חכם. אני אפילו די טיפש. אין לי צורך בתבונה. אני
כמה לפשטות אלוהית, כמו זו ששוררת כאן. הכל שלו. שלווה מתונה.
עדינה. טובה. מחבקת. מקלה.

מסביבי יושבים כולם. מרכינים ראשם. נראים כל כך מבולבלים. כל
כך מיואשים. הם מקומטים, ומדברים על המוות. למה להם? הם יכולים
להפסיק הכל, ולהתחיל לחשוב. לטבוע בתוך המחשבות. הם בטח לא
יצליחו. בהתחלה זה מפחיד. המחשבות מאיימות וגדולות, ואני -
קטונתי. אחד מיני רבים. ויש דברים רעים בעולם, וגם הם חודרים
למחשבות, זה נכון. הם יפחדו. הם לא ישרדו בעולם המחשבות.

ושקט פה. לא יותר מדי. מבחוץ אפשר לשמוע קולות של ילדים
משחקים. ילדים תמימים ורכים. הם עוד לא יודעים...
הם בטח לא מבינים בכלל כמה רוע זרוע בעולם. הם נהנים עכשיו.
אבל האם הם בכלל עצרו לחשוב? הם יודעים מה קורה מסביבם?
אין מדע בדיוני! הכל אמיתי. הכל קורה בעולם המחשבות!
אם הם רק היו פוקחים את העיניים. הם מצחקקים. אבל מי נתן להם
רשות? האם באמת מוחם הורה להם בפקודה תמוהה לצחוק, או שמא היה
עסוק במחשבות שלא במודע? סביר להניח.

אם לא הייתי שוקע במחשבות, בוודאי היה נמאס לי. הייתי מתחיל
להרגיש שונה, רע. ואז הייתי כמו כולם מסביבי. הסתכלו עליהם.
כמה שהם מכווצים, עקומים. כבושים ממש. אם לא הייתי שוקע
במחשבות, וודאי הייתי מרחם עליהם. עלובים שכמותם. שוכבים להם
ככה, חמוצים כל כך. אין בהם אף לא טיפת אושר אחת. הם בשגרה
שלהם. אם לא הייתי שוקע במחשבות, הייתי אחד מהם. עליי לחשוב.
לעולם לא להפסיק. הראייה מעורפלת, צפוף כאן מאד, אבל אני אחשוב
ואחשוב ואחשוב. לנצח.

שעת ארוחת הצהריים. הדלת נפתחת. האור מסנוור מאד, הכל נהיה חם
אך קודר. עצרתי לרגע. עצרתי לנשום. ומיד המשכתי לחשוב.
אני יצאתי ראשון. הם מדברים עליי. הם נראים שמחים. אני זקוף
וגדול! אותי הם משו ראשון מן הבית.
הם מכים בי. מכים בי חזק. וזה כואב. מסתבר שגם כאב חודר
למחשבות. אני גאה בעצמי! כולם רק חיכו לרגע שבו תיקטע שגרתם,
ואילו אני, רק חשבתי, ויצאתי ראשון.

כואב לי! אני מרגיש כאילו שיניים ננעצות בגופי החלש. זה כנראה
הסוף. אבל אם יש באמת דבר כזה "חוט מחשבה", גם אם יהיה דק
ובלתי נראה בעליל, הרי הוא ימשיך להתקיים. לעולם ועד. היו
שלווים. אל תפסיקו לחשוב.

-הגיגיו של מלפפון חמוץ בצנצנת זכוכית-