אריאל

ראש הממשלה שלי איבד את הגמישות
הוא לא יכול יותר לשרוך את נעליו
אני תוהה מה עושה ראש הממשלה שלי
כשהוא רוצה לגזור את ציפורני רגליו
יושב לסעוד לפני שולחן עמוס אחוז בולמוס
אוכל ולא מצליח להפסיק
בולע עד להתפקע, יודע
שזה פוגע בו, שזה מזיק

ראש הממשלה שלי חי על כדורים
לעיכול, לראש, ללב
אני רואה את ראש הממשלה שלי ויודע
זה לא רק הגוף שהסתאב
אם הוא לא מצליח לשלוט בעצמו
להנהיג משטר נכון של אכילה
איך יוכל לשלוט עלינו
להנהיג ממשלה ומדינה

ואם הוא לא קשוב לרחשים ולכאב
שבוקעים מן הסתם מתוך גופו
איך יהיה קשוב לרחשי הלב
של העם שהוא מופקד על טובתו
מה הפלא שהוא לא מצליח
לפתור את הסכסוך בגבול ארצו
אם הוא יכול לשים גבולות אפילו לעצמו
ומסוכסך כל כך בינו לבינו


דמיינו לעצמכם איך זה לחיות בתוך גוף
כמו של ראש הממשלה
דמיינו לעצמכם את הכבדות, המוגבלות
את התחושה התמידית של מחלה
תבינו, זה הוא שמעולל זאת לעצמו
הוא המחבל בעצמו, המתאבד
ואנחנו אנשיו רצים איתו לקרב
צועקים "אחריך המפקד"

אני אוהב את ראש הממשלה שלי
כי חולשותיו אנושיות
אני מכיר היטב את חוסר היכולת
להתבונן בעצמך ולהודות
יש בליבי אליו חמלה, רוצה לומר לו
אפילו שהוא לא ביקש עצה
אריאל, אתה שהכיבוש הוא בדמך
תהיה גיבור, צא לכבוש את יצרך