"את חושבת יותר מדי על אהבה",
אמר לי אחד,
"וקלטתי את זה כבר מזמן".

"הרגש הכי חזק אצלך, הוא האהבה",
אמר לי אחר,
"אפשר לקרוא אותך בקלות".

"למה?", אמר לי עוד אחד,
"למה את כל היום כאילו סביב אהבה?
זה נראה כאילו לא קיבלת אהבה מהסביבה שלך",
פגע לי חץ בלב, המשפט ההוא,
העברתי נושא. אך המשפט הזה תקוע לי גם בראש,
עד עצם היום הזה.

ויכול להיות שקיבלתי, אני חושבת לעצמי,
אך לדעת לקחת, לא ידעתי.

נתנו אהבה, נתנו כשרצו
אבל לקחו אותה, לקחו בחזרה
וחלק איתה נעלמו.

הגיבור שלי יהיה  
זה שיישאר.

האם קיים כזה גיבור בכלל?

אני מאתגרת, אני אתגר בעצמי,
מעניין מי יישאר ויוכל לחיות איתי כפי שאני.
בלי דרישות ובלי שינויים,
שאת הקווים העקומים בחיים שלי,
הוא יהפוך לישרים.
אחד, שיגרום לי לחייך...
אבל לחייך מבפנים.

"את חושבת יותר מדי על אהבה",
אני נזכרת שוב במשפט שהוא אמר לי.

אני חושבת עליה, כי היא כמו אוויר בעבורי לנשימה,
אני חושבת עליה כי אני רוצה למצוא אותה,
אני זקוקה לה,
זקוקה לו...
לגיבור שלי.

שיהיה מסוגל לקחת על עצמו אתגר, ויהיה גיבור,
גיבור שלי, כמובן.
שיהיה מוכן לענות לי על כל השאלות,
שיהיה מוכן ללמד אותי דברים חדשים,

להראות לי כיצד אפשר מהחיים ליהנות,
אחד שיסמוך עלי. ועליו, גם אוכל לבנות
בית ביחד איתו להקים. שעליו, גם הלב,
וגם הראש יסכים.

אחד שאוכל לתת לו את כל הלב שלי
והוא יעריך ואף ייתן לי את לבו בחזרה.
גיבור האהבה שלי נמצא איפשהו פה,
אני עוד אמצא אותו,
עוד יום יבוא.