פעם, לפני זמן רב מדי,
כתבתי אותך,
שורה שורה, אות אות,
כתבתי אותך,
איך אתה נראה, תווי פניך,
המחשבות שעוברות לך בראש.

מה שלא אהבתי מחקתי לאורך השנים,
עד שנעלמת לי,
עד שמחקתי את כולך.

בלילות היית לוחש באוזני שטויות,
בימים היינו מנהלים שיחות נפש,
הייתי יושבת מול מראה ומדברת אליך.

ואחרי שמחקתי, חזרת רק פעמיים,
לבקש שאכתוב מחדש,
אבל לא היה לי זמן,
וכשהיה זמן לא היה עט,
תירצתי לך תירוצים.
תירצתי לעצמי תירוצים.

אני יושבת מול מראה ומדברת לעצמי.
איפה אתה אני שואלת,
חסרת לי.

אולי מחר אשב ואכתוב אותך מחדש...









E
Christian