כל לילי וכל יום,
אקחתך לכל מקום.
נישאת בי,
בליבי, את אהבתי הלא נודעת,
אותה תחושה אשר לשכחה נודעת.
רבים להתעלם ממשכנך בליבם,
מכל מסרייך ומידותייך בכל יום נוסף.
שכן גרמת בעבר דמעה ויזע,
פחד ורתע,
תחושת עוגמה ודיכאון,
רצון למות לפני הסוף.

כה תתאורי כדבר נפלא,
נותנת השראה בלבב משוררים,
נותנת תקווה בלבב האנשים,
מראה שיש עוד סיבה לדברים.
איך ישאלוך האנשים,
שכן להם לא מצליח לפעמים,
תעני את בתקווה ניצחת ונופחת יושנה,
שיש,
יש,
עוד מקום שבו תמצא את מקום אהבתך.