לא, זה לא שאני באמת משועמם. דווקא יש לי הרבה מה לעשות. אני
פשוט מנסה לעשות הבעה של משועמם, זה לא כל כך פשוט, וגם לא כל
כך טוב. מה אם אני אתרגל להבעה הזאת ואבוא ככה לצבא? שמעתי ששם
דואגים לתזז כל אחד שנראה משועמם. או כשחברה שלי תגיד לי משהו
נורא חשוב לה ואני איראה משועמם, כמה פעמים היא תעמוד בזה? ואם
אחותי תופיע ואני איראה משועמם? זה לא יהיה נחמד. אבל עדיין.

לא, אני גם לא כועס, דווקא די נחמד לי. יש לי אחות וחברה, תיכף
אני מתגייס לצבא (שאצלי זה נחשב למשהו טוב) ועכשיו יש לי חופש
ואת כל הזמן שבעולם. בכל הזמן הזה אני מתאמן על הבעות של כעס
(ושעמום). זה לא כל כך פשוט, וגם לא כל כך טוב. מה אם אני
אתרגל להבעה הזאת ואבוא ככה לצבא? שמעתי שלא פשוט שם חברתית גם
ככה. או כשחברה שלי תשב איתי ואני איראה כועס, היא לא תבין מה
קרה, או יותר גרוע, תכעס שאני כועס עליה סתם. ואם אחותי תרצה
משהו ואני איראה כועס? היא לא תבקש ממני, וזה לא יהיה נחמד.
אבל עדיין.

לא, זה גם לא שאני עייף. דווקא אני ישן טוב כל לילה. אחותי לא
מפריעה לי, החברה לא נמצאת עכשיו ואני צריך לצבור כוחות לצבא.
אני פשוט מנסה לעשות פרצוף של עייף (וכועס ומשועמם). זה לא כל
כך פשוט, וגם לא כל כך טוב. מה אם אני אתרגל לפרצוף הזה ואבוא
ככה לצבא? כולם יירדו עלי כל היום, שאני שבוז לפני שעשיתי בכלל
משהו. ואם חברה שלי תרצה לבלות ואני איראה לה עייף? ומה אם
אחותי תרצה לנגן  ואני איראה עייף? היא לא תרצה לנגן אצלי
בחדר, וזה לא יהיה נחמד. אבל עדיין.

לא, אני לא שמח. דווקא קשה לי, רע לי, מעצבן לי ואין לי כוח
לחכות. אחותי עצבנה אותי, חברה שלי רחוקה, וכך גם הצבא. אבל
כדי להעביר את הזמן אני מתאמן ב-לחייך. מסתבר שאני לא משהו טוב
בזה, אבל לאט לאט אני משתפר. זה לא כל כך פשוט, וגם לא כל כך
טוב, מה אם אני אהיה ככה בצבא? המפקדים יחשבו שאני לועג, ואני
אוכל חרא. ואם חברה שלי תבוא בוכה ותגיד לי שרע לה ואני אחייך
לה בפרצוף? ואם אחותי תיענש כי איחרה הביתה ואני אחייך? היא
תכעס, וזה לא יהיה נחמד. אבל עדיין.

לא, אני לא חושב שזה משנה, אחותי בכל מקרה תכעס ותתעצבן ותהיה
מאוכזבת. חברה שלי תמיד תסכים לספוג בשבילי ובצבא בכל מקרה
יהיה חרא. וכל זה בכלל לא נחמד. לא בא לי להגיד 'אבל עדיין'.
מעכשיו נגיד 'ולכן...'