ושוב אני צווחת לעזרה
אבל בנימוס
שלא ידעו ששום דבר רע,
שאף אחד לא ידע שאני מתמוטטת

בשקט אני אומרת לה שהתגעגתי
שאני רוצה אותה כל כך
את הידים שלה שיחבקו אותי
את הלב שלה
את ההקשבה שלה
את השפתיים שלה
אני אומרת לה מה שתמיד הרגשתי,
שהיא היחידה מבין כולם שהייתה אמיתית בשבילי
שהייתה טהורה,
ושוב אני לוחשת, רומזת,
מגששת את דרכי בצעדים עדינים
כל כך עדינים שהיא לא רואה, לא שומעת
שחלילה לא תשמע אני נחרדת
שתשמע כבר את הצעקה הזו שבי!
שלא תחשוב שמשהו לא בסדר
שתשים לב כבר
אבל היא...
היא מעולם לא הייתה טובה בלשמוע את הזעקות שלי
תמיד הייתה בעולמות שלה

אבל עכשיו כבר מאוחר מכדי ללמוד לצעוק
כבר אף אחד לא יכול לרפא אותי
פצעתי את עצמי יותר מדי
איבדתי יותר מדי
אין לי תקווה מכאן
ורק רציתי את הלב שלה לשנייה
אבל היא לא רואה
הדרכים שלה לא מובילות אלי
זה הגסיסה של מה שהיה בינינו
הסוף