אחרי השבוע הראשון שלו באוניברסיטה, אנוש אמר לי שהוא מרגיש
כמו כלב בחנות בשר. יש שם כל-כך הרבה בנות יפות, שהוא לא יודע
לאן לסובב את הראש.
"אז תנבח", אמרתי לו, "אולי מישהי תזרוק לך עצם".
"אני אוכל עצמות רק מהבעלים שלי", הוא אמר, מודע לכך ששנינות
קונה אותי בזול.
כעבור שבוע הוא אמר לי שוב, שהוא מרגיש כמו כלב בחנות בשר,
ואני שוב הצעתי לו לנבוח.
"אמרת לי את זה כבר?", אנוש שאל, והסברתי לו שזו 'רק' הפעם
השלישית.
"רק שתדעי לך, שלשמור על מערכת יחסים זה לא טריוויאלי. אתה
רואה כל הזמן עוד אנשים שמוצאים חן בעיניך ואתה לא עושה עם זה
כלום, כדי לשמור על מערכת היחסים שיש לך."
"ואולי", אמרתי לו, "אתה פשוט חושב שבת הזוג שלך היא הכי טובה
שיש, וכשאתה משווה אותה לאחרות ,אתה בכלל לא חושב עליהן?"
אנוש אמר שאי-אפשר לאורך זמן לשים את בן הזוג שלך על כן, ואני
שחמש שנים הייתי על כן, אמרתי שיש כאלה שעושים את זה, שבעיניהם
בן הזוג הוא מושלם, והכי טוב שיש.
"את צודקת. יש כאלה שעושים את זה. אלה הלא-אנושיים. הסקס איתם
מעולה, אבל אין על מה לדבר איתם".
נזכרתי בשתי מערכות היחסים, שהיו לי עם הלא-אנושיים.
אנוש פשוט לא יודע על מה הוא מדבר. אם כבר השיחות מעולות. הסקס
קיים, אבל לא בכמויות של בני-אנוש.
בחורה, שנמצאת עם מישהו מהלא-אנושיים, מרגישה כמו מלכת העולם.
מרגישה שהיא הכי יפה, הכי חכמה והכי מקסימה בעולם. היא יודעת
שהלא-אנושי יכול להסתכל על כל הבחורות האחרות מיליון פעם ולא
למצוא בהן מה שהוא מוצא בה.
הרגשת ביטחון ושלמות, כמו שהרגשתי עם הלא-אנושיים, אני לא
ארגיש אף פעם, בטח שלא עם אנוש הזה.
בשביל הרגשה כזו אני מוותרת גם על אלף אורגזמות.
אמרתי לאנוש שאני משחררת אותו, שהוא לא קשור יותר, שהוא יכול
ללכת ולהשתולל על כל הנקניקיות בחנות הבשר.
"את יודעת שאת חיה באשליה", אנוש אמר, הריר כבר נוזל מפיו,
"הלא אנושיים לא באמת קיימים".
"אני יודעת שהם לא רבים", עניתי לו, "אפשר לומר שהם אפילו
מעטים מאוד, אבל אחרי שהיית עם אחד, כנראה שלא תוכל להיות עם
אנושיים אף פעם".
"תביאי את הלא-אנושיים לחנות בשר, מה יקרה להם?"
"שום דבר", עניתי בחיוך, "הם צמחוניים".