לפני שנתיים גרתי בקריית ביאליק. הדירה הייתה בקומת קרקע והדלת
נפתחה כלפי חוץ. בגלל שאני קמצנית (תראו לי אחד אמיץ כמוני
שמודה בזה), לא התקנתי מזגן בבית. בימי הקיץ הלוהטים הייתי
משאירה את הדלת פתוחה לרווחה כדי שייכנס קצת אוויר קר. באחד
מהימים האלה נכנס גוש פרווה קטן ולבן והתיישב על הכורסא בסלון.
ראיתי אותו וכמעט התעלפתי: חתול פרסי קטן ומתוק, עם פרווה
ארוכה לבנה. כל-כך מתוק, שבא לאכול אותו (יש לי נטייה לחשוב על
אוכל כל הזמן). התקרבתי אליו לאט ובזהירות, אך הוא לא הראה
סימני פאניקה, שאופייניים בד"כ לחתולים. ישב לו על הכורסא
כאילו הוא לפחות מלכת אנגליה ולא זז. ליטפתי אותו והוא השמיע
קולות גרגור. כשהפסקתי, הוא התחכך לי ביד, מבקש עוד תשומת לב.
הסתכלתי בעיניו הצהובות ואמרתי לו: "שמשון, ברוך הבא לבית החדש
שלך".

סיפור האהבה בינינו נמשך כבר שנתיים. שמשון גדל מאז, ונשאר יפה
ומרשים. לחברה שלי נעמה הייתה חתולה, שנראתה בדיוק כמו שמשון-
רק בגרסה הנשית. נעמה אמרה לי שצריך לשמר את הזן, ושנזווג את
חתולינו. לי לא הייתה שום התנגדות, ונעמה היא חברה טובה, כך
שהסכמתי. מכיוון ששלג (כך קראו לחתולה של נעמה) היא הנקבה, אני
הבאתי את שמשון שלי אליה. זו הייתה תקופת הייחום וכעשרה חתולים
היו באים והולכים,עושים משמרות על יד ביתה של נעמה. אולי יתמזל
מזלם, ושלג תצא החוצה. במשך ארבעה ימים השארתי את שמשון אצל
נעמה, כשאני מקפידה לבקרו ולהעניק לו ליטופים ארוכים מהרגיל,
להזכיר לו שהוא עוד צריך לחזור הביתה. אחרי ארבעה ימים באתי
להחזיר את שמשון.

"לא בא לשמשון על שלג", נעמה אמרה לי בחצי חיוך, "תסתכלי איך
הוא מתעלם ממנה".
שמשון ישב על הספה וליקק את זנבו בעוד שלג מתהלכת ליד הדלת
כמוכת ירח.
"ויש לה עכשיו ריח של חתולה מיוחמת, תראי מה קורה כשהיא יוצאת
מהבית", המשיכה נעמה ופתחה את הדלת. מיד הגיעו שישה חתולים
וסבבו סביבה, מרחרחים אותה מתחת לזנב. שמשון קפץ והצטרף לחגיגת
הרחרוחים. חתול ג'ינג'י אמיץ טיפס על גבה, אך נעמה מיד יצאה
והחזירה את שלג הביתה.
"זה מה שחסר לי", היא צקצקה בלשונה, "ילדים ג'ינג'ים. עוד מעט
נהיה כולנו 'בטברנה'."
הבטתי בשמשון, אך הוא בשלו. מלקק את כפותיו, מלקק את בטנו,
מלקק הכל ורק לא את שלג.
בדרך חזרה עשיתי לו שיחת מוטיבציה. "שמשון! תהיה גבר! כזאת
כוסית כמו שלג לא תפגוש כל יום! היא ממש קלאסה בשבילך. למה לא
רצית להעמיס אותה? אתה לא יכול להגיד שהיא לא ברמה שלך. הרי
היא נראית בדיוק כמוך!" פתאום נזכרתי בבחור, שיצאתי איתו פעם
אחת בדיוק, והוא היה כל-כך דומה לאחותי, שפשוט לא יכולתי לצאת
איתו שוב. "שמשון המסכן", חזרתי בי מכל ההאשמות, "ברור שלא
רצית לעלות על שלג!" הרי זה כמו לשכב עם אחיך התאום, וזה לא רק
שזה לא כיף, זה יכול להיות גם די מפחיד. חזרנו הביתה ופינקתי
את שמשון בקופסת טונה חדשה. "אל תדאג, שמשון, זה לא יקרה
שוב."

לידיד שלי שי היתה חתולה סיאמית מלכותית, גם היא בתקופת
הייחום. הקצבתי לשמשון יומיים למילוי המשימה. סך הכל הוא לא
צריך לשלוח לה פרחים, לכתוב לה שירים ולהראות לה עד כמה הוא
אוהב אותה לפני האקט. גם אצל שי, שמשון סרב לעשות שימוש
בזרבוביתו. לפני שאני ושמשון חזרנו משי, עצרנו אצל ידיד שלי,
ירון. גם לירון יש חתול. אמנם חתול ג'ינג'י מהרחוב העונה לשם
ג'וני, אבל חתול זה חתול, לא משנה מאיזו עדה, וירון בוודאי
יבין לליבי. סיפרתי לירון ששמשון הוא בעצם חתול רגיש, שהוא לא
מוכן לזיין כל דבר שזז, שהוא צריך קודם להכיר את הבת-זוג, לילל
איתה על דא ועל הא, לכרסם קצת דשא ביחד...

בעודי מגנה על שמשון, קלטתי ששמשון מנסה "לתפור" את ג'וני
המסכן, שברח משם כל עוד רוחו בו.
"החתול שלך הומו!" צעק ירון.
"החתול שלי הומו!", צעקתי גם אני.
"אני הומו", אמר אז שמשון בשקט, אך בנחישות, "ונשבר הזין כבר
מכל המטומטמות, שאת מביאה אותי אליהן. אם תסלחו לי, אני יוצא
החוצה להירגע על איזה סיגריה".
שמשון טרק את הדלת אחריו, ואני וירון הסתכלנו אחד על השני .
"תן לי כמה דקות", אמרתי לירון, ויצאתי אחרי שמשון.
"אני מצטערת על הכל", אמרתי לשמשון מיד, והוא הנהן בראשו,
מפריח טבעות של עשן.
"תגיד, זה לא בגלל שקשרתי לך סרטים ורודים לצוואר?"
"אם כבר מדברים על זה, הטעם שלך בבגדים זה משהו נורא. את חייבת
לזרוק מהארון את כל הטרנינגים של סבא שלך."
"אני מוכנה לעשות את זה, אם תפסיק לעשן".
"נדבר על זה בבית", אמר שמשון, והדליק לעצמו עוד אחת לדרך.

נכנסנו לבית של ירון, להיפרד. "הג'וני שלך הוא ממש סוכריה",
אמר לו שמשון, "הוא סנוב מדי בשביל להיפרד מאיתנו?"
"מה פתאום, הוא פשוט עסוק", התחמק ירון.
נפרדנו לשלום, והספקתי עוד לקרוץ לג'וני, שנאחז בשארית כוחותיו
במנורה שבתקרה.