התעוררתי שוב עם כאב ראש כל כך חזק.
עם אותה עייפות של אחרי טיול ארוך.
ועכשיו אני חולם עלייך כאן לידי,
אבל את לא פה.
את לא מוכנה לבוא.
צורחת עליי בטלפון כמו שהרבה זמן לא צרחת.
מדברת על השד שבי.
ואני מנסה,
ולא מצליח להיזכר
במשהו שאת כנראה לא מצליחה לשכוח.
אז בבקשה לרגע תפסיקי לצעוק,
כי אני מבולבל עכשיו,
מנסה לשחזר את הארועים.
ותפסיקי לאיים,
כי אני לא יודע מה קרה,
ואיך זה התחיל.
אז רק תפסיקי לצעוק,
כי מתחיל להיות קשה לשלוט בזעם...


(ואז אני נזכר למה יצאתי לטיול)




גירסה שנייה של הקטע, עם שינויים קטנים, שיראה פחות כמו פריקת
מתחים ויותר למה שהתכוונתי לומר.
אני צריך לציין ששום דבר כזה לא קרה באמת!