[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יונתן דוויד
/
טיבם של יחסים

אני יושב על המיטה, מולה. שנינו נועצים מבטים בנקודות בלתי
מוגדרות בחלל החדר, מדי פעם מגניבים מבט חמקמק אחד לשני. לפתע
עינינו נפגשות. אני רוצה להסיט את מבטי בשאט נפש, אך לא יכול.
מהופנט אני מכוח הכישוף, מן העוצמה והשליטה הטמונים בעיניה
המלאכיות. גם היא מביטה בי. לפתע מסיטה מבטה. בקצה עינה אני שם
לב לדמעה.

"אני מצטערת", היא לפתע מביטה בי, "זה היה כל כך טפשי... כל כך
חסר משמעות, אני כל כך מתחרטת על זה..." מילים ועוד מילים...
עד כמה מילותיה ישפיעו גם הפעם? "אתה יודע שאתה זה, שאני
רוצה... אתה יודע כמה אני אוהבת אותך, ילד שלי..."

אוהבת אותי? כן... מעניין כמה היא אהבה אותי, כשהיא היתה איתו.
מעניין כמה זה היה חסר משמעות, ברגע שהידיים שלו ליטפו את עורה
הצחור. לבי מתמלא כאב ועיניי מתמלאות דמעות. בחוסר אונים אני
נופל אל בין זרועותיה. רק שם טמון כוחי האמיתי, רק שם אני
מתמלא בעוצמה, רק שם יש לי את הכוח לסבול את כל הכאב הזה...
הכאב הזה, שרק היא יכולה לגרום ורק היא יכולה לעזור לי לנצח.

היא מלטפת את ראשי, ואני מחבקה בכוח, שלא תלך לי שוב. היא
כאילו קוראת את מחשבותיי. "אני פה איתך..." היא לוחשת לי בבכי,
"אני לא אלך יותר, מתוק שלי, אני מבטיחה..." אבל את כן הלכת...
וכמו שהלכת פעם, את יכולה ללכת שוב... ואז מה יהיה עליי???

"אני כל כך מצטערת... אני כל כך רוצה לנשק אותך כמו פעם..." עד
חצי המלכות בשבילך, אהובתי הנצחית... ואני מזדקף ומביט בעיניה,
מלטף באצבעי את דמעותיה החמות. מתקרב לאט לאט. חשמל
נוצר בין ראשינו. גם אם רציתי, לא יכולתי לעצור עכשיו. שפתיי
נוגעות קלות בשפתיה, ואז נצמדות בחוזקה, מלטפות ויונקות בשקיקה
כל מ"מ משפתיה החמות, המתוקות...

פיה נפתח לאט ולשונה פורצת אל פי, מחפשת, מלטפת, טועמת...
ולשוני מצטרפת אליה בריקוד תשוקה חסר מעצורים. ידי גולשת כאילו
מעצמה מלחיה אל צווארה הענוג, אל כתפה החזקה,
עד שמגיעה לחזה... ושם עוצרת, מלטפת, נוגעת בעדינות, נגיעות
קטנות, שלאט הופכות למישוש פראי מלא תשוקה. אני חש את לבה
מתחיל להלום ואת נשימותיה נהיות קצרות יותר ומהירות יותר, בו
בזמן שאני חש את התשוקה הרבה גורמת להזדקפות מלאה במכנסיי.
שפתיי עוזבות את שפתיה ועוברות לצווארה, לשוני עוברת על כל
כולו, מהכתפיים עד למתחת לסנטר. עיניה נעצמות בהנאה, גופה
מתקמר ואנחות קטנות של עונג יוצאות מפיה.

אני חש את המשיכה העל אנושית אליה. להתחבר, להיות לאיש אחד...
אני תופס את חולצתה ומוריד אותה מעל לראשה, משאיר אותה עם
חזיית התחרה השחורה שלה. תוך שניות גם החזיה נמצאת על הרצפה,
ולנגד עיניי נגלים שדיה העגולים, המלאים, המושלמים. אני משכיבה
בכוח על המיטה, מחזיק בעזרת ידיי את ידיה דבוקות למיטה, ומתחיל
למצוץ וללקק את פטמותיה. היא זזה, מתנשפת, מנסה לשחרר את ידיה
מאחיזתי על מנת לדחוף אותי ולהפסיק את הגירוי הנפלא והמענה גם
יחד, אך איני מניח לה, רק מגביר את העוצמה והקצב של פי על
שדיה.

נשימותיה הופכות לאנחות, והאנחות לצעקות. אני מרימה מן המיטה,
מושכה אליי ומנשקה בפראות. ידי נשלחת מטה מטה, אל מתחת
למכנסיה. רעד עובר בכל גופה ואנחת עונג פורצת בחוסר שליטה
מפיה כאשר ידי מגיעה אל מתחת לתחתונים וחודרת אליה. אני מרגיש
באצבעי את הרטיבות הדביקה, האינדיקציה הברורה לכמה היא נהנית,
ולאט לאט מתחיל להניע את אצבעי בתוכה. בהתחלה לאט, ואז יותר
ויותר מהר, עד שהעונג כבר יותר מדי בשבילה והיא מוציאה את ידי
ממנה בתנועה חדה ומהירה.

כתגובה, אני משכיבה על המיטה ומתחיל להוריד את מכנסיה, חושף את
תחתוניה הסקסיים. אני מביט בעיניה. מבטה אומר לי כמה היא רוצה
שאמשיך. אני מסיר את תחתוניה, ולאט לאט יורד עם פי אל
עבר איבר מינה.

אנחת עונג יוצאת מפיה כאשר נוצר המגע, ואני מוצץ ומלטף בעזרת
שפתיי, ובו בזמן חודר אליה בעזרת אצבעי. היא נעה מעלה מטה,
מתנשפת, גונחת, אוחזת בראשי בחוזקה. אני מגביר את הקצב, משחק
עם איברה בתוך פי. לפתע צעקה פורצת מפיה, כל גופה נמתח והיא
מרימה את פלג גופה העליון עד כדי מצב של ישיבה כמעט ונעה מעלה
מטה בגניחות. לאחר כמה שניות היא דוחפת בחוזקה את ראשי החוצה,
ונשכבת באפיסת כוחות על המיטה... חיוך שבע רצון מצטייר על פניה
כאשר אני מביט בעיניה.

אני נשכב על כתפה, מחבק אותה. "אני אוהב אותך..." אני לוחש
באוזנה, והיא מחבקת את ראשי. נשיקה אחרונה, ואנחנו הולכים
לישון. מה לא עושים כדי שהיא תהיה מאושרת?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כולם מדברים על
שלום...
אף אחד לא מדבר
על סלוגן...
לאחד זה גן עדן
לשני גיהנום...
כמה אצבעות
במקלדת...
כולם כותבים
יצירות...
אף אחד לא מדבר
על סלוגן...
יש טאבו שצריך
כבר לפרוץ...
כמה אצבעות
עושות נזק...
כולם מדברים על
שלום...
אף אחד לא מדבר
איתי...




יאשה, סגפן,
סלוגן, משועמם
וחרזן, בשיר הלל
למוקי וסתם
אנשים שדומים
לו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/9/04 23:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יונתן דוויד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה