יושבת ובוהה בפלאפון שלי
סופרת עד שלוש ומתקבלת ההודעה..
ואני מבקשת שזה רק לא יהיה אתה, כי אני יודעת שאני לא אוכל שלא
לענות, ואני לא אוכל שלא להתקשר, ואז אנחנו נדבר שיחה ארוכה
ומדהימה
ואני אוהב אותך טיפה יותר ממה שאהבתי לפני שנייה...
ואתה תגיד לי דברים יפים, ולפעמים גם מכאיבים,
תזכור להגיד שאין אני ואתה אבל אנחנו בכול זאת ידידים, ואחרי
זה אני אנתק את הטלפון אכנס למיטה והשמיכה תגיע לי הרבה מעל
הראש ואני אעצום עיניים בכול הכוח ואנסה להרדם,
ואני לא אבכה כי אני כבר לא זוכרת איך בוכים אבל גל של כאב
ממשי וחזק ישרוף לי את הלב, כאב כזה שלא ידעתי שאפשר בכלל
להרגיש אבל מסתבר שהכול אפשרי..
אני יושבת ובוהה וההודעה כבר ציפצפה ואני יודעת שזה אתה ואני
רוצה לא לענות אבל אני יודעת שאני לא יכולה ואני נושמת עמוק
ומחכה שזה יכאב יותר ממה שכאב לפני שנייה מרימה את הטלפון
ומחייגת את המספר ושומעת את הקול שלך בצד השני...
ואתה לא יודע ואולי אף פעם לא תדע,
שכול יום שיעבור אני אוהב אותך טיפה יותר...
|