המחשבה עליך גרמה לי
לרצות את הנצח
כאילו אם נחיה אותו
אולי עוד פעם
ניפגש.

אנשים שפעם האמנתי בהם
יושבים אי שם,
מגלגלים עוד סיגריית שפיות אחרונה
ואני אלפי מחשבות מאיתם.

ואתה,
השם שלך נמצא בשמיים, כתוב בעננים
ומטוס סילון שעובר
כאילו מוחק אותי
חזרה למציאות.

אנשים שפעם הערכתי
מתפתים לדברים זולים
כשכסף גדל על עצים
שטחיות להמונים.

המחשבה עליך,
גרמה לי לנקודות קטנטנות על העור.
אתה קור לזה צמרמורת,
אני קוראת לזה אהבה.
ואיך הסמקתי כשאמרת שאם לא הייתי,
היו צריכים להמציא
ואז הקאת וברחת כמו מטורף.

אנשים, כמוך, כמו השאר
תמיד שם.
אני עוברת, בתחנות בלתי פוסקות,
שואפת
קצת  מהכל.
מחכה לנצח.
שיבוא.