הוא הוריד את כיסוי העיניים שלי בבת אחת.
"הפתעה!", הוא צעק לי בחדווה, וכל מה שיכולתי זה לצעוק:
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!".

"תצטרכי לעמוד בקריטריונים הנוקשים שלי", הוא אמר בקול שקט.
"על ארבע!".
נעמדתי חיש מהר על ארבעותיי. הוא ליטף את ישבני, מעביר
אצבעותיו בין הפלחים העגולים והמותניים. הוא הניף את ידו ואני
עצמתי עיניי.
"אני רוצה למדוד את כושר הסיבולת שלך", אמר, "אינני נוהג לקנות
חתול בשק. לכן, עם כל הצלפה שתקבלי, את תספרי אותה ותגידי:
'תודה, אדוני'. ברור?"
"כן, אדוני", אמרתי בקול רועד.
הריגוש דגדג לי את קצות אצבעות רגליי והאמיר אט אט למעלה.
הוא הרים את ידו ואני המתנתי זמן שנראה כנצח. לפתע חשתי בכפתו
הגדולה חובטת על ישבני.
צעקתי. "אחד, אדוני!"
"שכחת משהו!", גער בי.
הוא הצליף בי שוב. "שתים, אדוני. תודה!"
פעם נוספת. "שלוש, אדוני. תודה!"
נשכתי שפתיי.
"ארבע, אדוני. תודה!"
"חמש, אדוני. תודה!"
ופתאום הוא עזב אותי לרגע ושמעתי קול שריקה כשהוא הניף את
ידו.
"ששששששש, אדוני, תודה", גנחתי כשחשתי במחבט עור ניתך עליי
בעוצמה.
"ש-בע, אדוני. תודה"
"שמונההההה, אדוני. תודה"
"תשע, אדוני. תודה", הרגשתי את ישבני מתאדם ומתחמם.
הדגדגן שלי בער והרגשתי איך אני מתרטבת. גם עיניי החלו
להתרטב.
"עשר, אדוני...", שתקתי לרגע עקב ההצלפה החזקה ופלטתי בקושי:
"תודה...".
הוא דמם לרגע. היה שקט נוראי. איך הייתי? הייתי בסדר? הוא לא
מאוכזב ממני, נכון? למה הפסיק כל כך מהר?
"זה מספיק לעכשיו", הכריז. הוא הניח את המחבט על השידה ואני לא
העזתי לנוע ממקומי.
הוא חזר אליי וליטף את ישבני האדום. בקושי התאפקתי מלרוץ למראה
ולבחון את הסימנים החדשים שלי.
נשארתי במקומי על ארבע והוא עמד מולי. הוא פתח את קופסת
ה'מרלבורו' שלו ובמהירות הושטתי ידי, שלפתי לו סיגריה. הוא
התכופף מעט כלפיי ואני דחפתי בעדינות את הסיגריה לפיו, שלפתי
את המצית מתוך הקופסה והצתתי לו את הסיגריה. החזרתי את המצית
לתוך הקופסה ונטלתי אותה בעדינות מתוך ידיו. כל זאת עשיתי
בעודי כורעת על הרצפה, על ברכיי. את הקופסה הנחתי על שידת עץ
מרוחקת.
הוא שאף מהסיגריה ואז הוציא אותה מפיו ופלט סליל עשן אל על.
הבטתי בו מהופנטת כאילו אני צופה בקוברה רוקדת מתוך סל לצלילי
חלילו של הודי.
"אני מוכנה", השבתי, עיניי נעוצות ברצפה.
"מוכנה, מה?", שאל ברכות, עיניו חדרו את גבי.
"מוכנה, אדוני", השבתי בשקט.
"לא שמעתי"
"מוכנה, אדוני!", אמרתי בקול.
הוא חייך ואז הוסיף כלאחר יד: "הרגליים שלי כואבות".
במהירות הבזק התרוממתי ממקומי והבאתי לפני ישבנו את הכסא שלו.
הוא התיישב וסימן באצבעו על מקומי על הרצפה.
הוא הביט בי בחיוך מעושה ומרוצה מעצמו.
"יפה, יפה, אה..."
"גילי", אמרתי בשקט.
"לא, גילי זה לא מתאים. זה שם פרטי מידי והפנייה אלייך
באמצעותו תהיה אישית מידי. מעתה ואילך, שמך יהיה ג'י. מובן?"
"כן, אדוני", אמרתי בריגוש.
הוא התרווח על כיסאו, לוקח שכטה אחת אחרי השניה ואני, שאיני
סובלת סיגריות ואת ריחן המבאיש, לא העזתי לומר מילה כנגד זה.
התיישבתי על ישבני כנגד הרצפה הקרה ונשענתי על המיטה בגבי,
הרמתי את כף רגלו הימנית והתרתי את שרוכי נעליה. הנעל נשלפה
במאמץ מה, לאחר מכן הגרב הלבנה. תחבתי אותה היטב לתוך הנעל
והנחתי אותה בצד, מאונכת למיטה ב-90 מעלות בדיוק.
הרמתי את כף רגלו הגדולה והתחלתי ללטף אותה, למולל אצבעותיה
ולהעניק לו מסאז' איכותי לכף הרגל כאילו הייתי רפלקסולוגית
מומחית. הוא עצם עיניו והתמכר למגעי.
"אני רואה שישתלם לי לקחת אותך תחת חסדיי", מלמל.
"כן, אדוני. לא תתחרט", הבטחתי לו, ותוך זמן קצר גם כף הרגל
השניה עברה טיפול דומה.
לאחר שסיימתי, ראיתי שהסיגריה שלו נגמרה. הוא הניע ראשו הנה
והנה ולא ידע היכן לכבות הסיגריה. הבחנתי במצוקתו וחיש מהר
התפקדתי אל מתחת לידו, גבי התקער והפכתי עצמי למאפרה אנושית.
הוא איפר עליי, לקח שכטה אחרונה ואז ליטף עם הראש הבוער את קצה
גבי בעמוד השדרה. חשתי בחום הבוער ונשכתי שפתיי. האש רפרפה
עליי כנוצה חמה.
"הסתובבי ושכבי על הרצפה, ג'י", פקד עליי.
התהפכתי מייד ונשכבתי פרקדן על הרצפה, מתנשפת בצפייה לראות מה
יעשה בי. רוח קלה מהחלון חדרה פנימה לחדר הקטן וחלפה בעדינות
על גופי העירום. הוא היה לבוש עדיין במכנסיו. גופייתו הייתה
זרוקה איפה שהוא על הרצפה. הוא העביר את אצבעותיו העבות בין
שדיי ובמעגלים על פטמותיי. הבטן שלי רטטה מעונג. עצמתי עיניי
ואז פקחתי אותן מייד על מנת לא לפספס את זיו פניו של אדוני.
פניו התקרבו אל פניי, יכולתי להבחין בזיפים הקהים שלו, להריח
את הבושם העדין על צווארו. בדל הסיגריה התקרב אל עורי העדין,
נוגע - לא נוגע בי. הוא קרב את הבדל אל הפטמה השמאלית שלי
ונשמתי נעתקה לרגע. כולי הייתי דרוכה כשהבדל נגע בקצה פטמתי.
צעקתי מתוך אינסטינקט.
"ש... כלבה שלי", ליטף את שיערי בידו הפנויה.
הבטתי בו מתנשפת. לקחתי נשימה ארוכה. הבדל התקרב הפעם לפטמה
הימנית שכבר הייתה זקורה וכמהה למגעו. הוא נגע בה עם הבדל.
התעוותתי וחשתי את הצריבה המוכרת על הפטמה הכה רגישה. גבי
התקמר כלפי מעלה וחזר מטה למגע אצבעו הקלה. הבדל רפרף במהירות
מסביב לשדיים, ביניהם ואז ירד לטבורי, מאיים לרדת מטה. בכל פעם
שהוא נגע בי, בטני קפצה והתעוותה בהתאם למקומות בם סייר הבדל.
לבסוף, הראש האדום נפל והוא הצמיד את הבדל בעדינות לעורי למספר
שניות מועטות.
אני חושבת שצרחתי. הוא תפס לי את היד ורק להרגיש אותה חזקה
ובוטחת אוחזת בידי גרמה לי לשכוח את הצריבה החדה על העור הרגיש
שלי. הוא נשק למצחי.
"אני גאה בך", אמר לי.
אינני סבורה שהוא ידע כמה שלושת המילים הללו היו ברות משמעות
עבורי. הוא התרומם וזרק את הבדל לפח האשפה. הוא חזר אליי, הרים
את ידי ועזר לי לקום מהרצפה הקפואה. הוא התיישב ושתק.
"מותר לי לשבת, אדוני?", שאלתי.
הוא הנהן. ישבתי לצדו על המיטה והוא חיבק אותי.
"את בסדר?", שאל.
"רק תגיד שאני שלך...", לחשתי לו ובקושי הצלחתי להישיר עיניי
אל מול מבטו הנוקב.
"חכי בסבלנות", אמר. "בואי נלך לישון. הפעם ארשה לך לישון
לצדי. מגיע לך".
אסירת תודה התקפלתי למרגלותיו, חבקתי את קרסוליו ונרדמתי.  

"למד אותי להיות לך סאבית טובה", הבטתי בו מלמטה בעיניים
נוצצות. "אני אעשה עבורך הכל...".
הוא הביט בי במבט רציני כל כך שגרם לי לפחד לא רצוני בתוכי. לא
הכרתי אותו זמן רב באותה תקופה, אבל הוא פשוט נראה לי מושלם -
גבר מדהים ואדון החלומות.
הוא כיבה את האור בחדר והדליק שלושה נרות אדומים בזה אחר זה.
החלב הנוצץ טפטף באיטיות על הצלחות הקטנות והשחורות שהנרות
התבוססו בהם. האור הנוגה הטיל את הצל המאורך שלו לפני. ראיתי
את צלו עוד בטרם ראיתי אותו.
"אני אביט בך, אבל את לא תביטי בי. את תהיי בשקט ותעשי כל מה
שאני אומר, מובן?"
"כן, אדוני".
שמעתי אותו גורר את כסא העץ שלו לפינת החדר. אותו כסא שאליו
הוא קשר אותי יום לפני בחבלים. באותו רגע עדיין יכולתי לשמוע
את קול שריקת השוט ולחוש את צריבתו המבורכת על ירכיי.
"הניחי את כפות ידייך על המיטה ופסקי את רגלייך לרווחה"
"כן, אדוני"
"כעת, הפשילי את התחתונים שלך עד אמצע הירכיים בדיוק ושלא יפלו
לברכיים"
"כן, אדוני. ביצעתי אדוני". חשתי בעיניו בוערות בגבי.
"הידיים על המיטה".
החזרתי אותן לשם וציפיתי להמשך.
"הניחי את יד ימין שלך על הפטמה הימנית ותצבטי".
צבטתי.
"יותר חזק. אני רוצה לשמוע אותך צועקת".
הצמדתי את ציפורניי לפטמה וצבטתי בחוזקה. כל גופי קפץ.
נאנקתי.
"יפה. כעת העברתי את אותה יד אל בין הירכיים שלך. אני רוצה
שתניחי את כף ידך על הכוס שלך מבלי להזיז אותה".
ידי ליטפה את בטני וירדה מטה אל בין ירכיי אל איבר מיני ואז
התבייתה לה שם במוקד החם הזה. חיכיתי כמה דקות. שמעתי אותו
מתנשם נשימות עמוקות.
"שימי אצבע על הדגדגן ולחצי בעדינות. כעת לטפי אותו ודמייני
שזה אני"
"כן, אדוני...", מלמלתי.
התחלתי להרגיש את המתח המיני מצטבר בי ומשתלח בי לכל כיוון.
פתאום היה בי צורך עז לאונן בחוזקה, אבל ידעתי שאיני יכולה ללא
האישור שלו. זה עוד יותר גירה אותי.
"הכניסי אצבע ותדחפי אותה עמוק עמוק...", קולו ליטף את אוזניי.
אך בקושי שמעתי אותו. "כמה הכי הרבה אצבעות החדרת פנימה?"
"שלוש, אדוני".
הוא צחק. "יום אחד, יכנסו יותר. על פיסטינג שמעת?"
"כן, אדוני", הסמקתי.
"את רטובה?"
"כן...", גנחתי בשקט.
"לא שמעתי, כלבה!", הוא הרים את קולו.
"כן, אדוני!"
"עכשיו תכניסי את השניה!"
הוצאתי מעט את האצבע המורה והצמדתי אליה את הסמוכה לה. שפשפתי
אותן ברטיבות שלי על מנת שיקל עליי להחדיר את שתיהן ואז פשוט
החלקתי אותן פנימה.
"הכניסי עמוק יותר"
"הכנסתי, אדוני", קולי רטט.
"עמוק יותר, עד הסוף... ועכשיו את השלישית"
"אבל אדוני", אמרתי במבוכה, "אני חושבת שאני לא רטובה מספיק
בשביל שלוש".
הוא שתק לרגע. ניכר היה שהפרעתי לפנטזיה הקטנה שלו.
"תוציאי את שתיהן ותשפשפי את הדגדגן שלך".
הן החליקו החוצה ואני שפשפתי את הדגדגן שלי באיטיות, מרגישה
איך האגן שלי רוטט עם כל ניעה ותזוזה.
"תתארי לי", קולו הונמך שוב לטון סקסי להחריד, "איך את עושה את
זה".
בלעתי רוק. מעודי לא אוננתי ליד מישהו והסיטואציה הזאת הביכה
אותי וגירתה אותי בו זמנית. הביך אותי עוד יותר לתאר לו במילים
מה אני בדיוק עושה, דבר - מה שהוא כה פרטי בעיניי וכעת הרגשתי
חשופה כל כך.
"אני... משפשפת עם שתי אצבעות את הדגדגן מעלה ומטה", קולי רעד.
עצמתי עיניים ודמיינתי אותו מאחוריי, נוגע בי, מלטף אותי,
"יותר מהר ויותר... מהר ועכשיו בתנועות סיבוביות", נאנקתי.
הרגשתי אותו מצליף בי, שחזרתי שוב את מאורעות אתמול. "אני
משפשפת חזק יותר ומהר יו..."
"הפסיקי!", פקד עליי.
פקחתי עיניי ובבת אחת החלום המתוק שלי התנדף. המתנתי בסבלנות
למוצא פיו. הוא חיכה מספר שניות, מפלס החרמנות החל להיחלש
מעט.
"המשיכי".
"כן, אדוני. אני משפשפת שוב, הפעם אני חייבת לעשות את זה לאט
כדי להיכנס לאווירה שוב. אני משפשפת את עצמי, מחדירה אצבע
ו..."
"הרשתי לך?"
"מה", שאלתי מבולבלת.
"הרשתי לך לדחוף אצבע לכוס שלך?"
"לא, אדוני...", מלמלתי.
"עכשיו תכניסי", אמר.
כל כך התאפקתי לא להסתובב לאחור ולהתרפס לרגליו, לחוש אותו
נוגע בי, את חמימות עורו, את ליטופיו, את החום המתפשט על ירכי
כשהוא מכה בה בידו החשופה.
"אני מחדירה אצבע פנימה, אדוני, וזה כל כך טוב אבל לא טוב
כמו... כמו להרגיש אותך", הנה הצלחתי לומר זאת לבסוף ובאותו
רגע ידעתי מה חסר לי כל כך.
"אני מחדירה את השניה ומעסה את הדגדגן שלי שוב ושוב ושוב...",
אנחותיי התגברו, בושתי התנדפה במהירות על. הרגשתי שטף נוזלים
מציף את איברי, ראשי נשלח לאחור ואני רק משכתי עוד ממיציי
החוצה, שפשפתי בתאווה שהתגברה לפראות וכל הדגדגן שלי התנפח
והאדים והאצבעות שלי הגירו נוזלים שנטמעו בתוכי.
"תמחצי את הדגדגן", הוא אמר וזה נשמע לי כמו קול רקע מרוחק
שמשהו בתוכי אמר לי שגם בשעת סערת החושים הזאת אני חייבת לציית
לו.

התחלתי לרעוד ולחוש את גלי החום המתפשטים הללו ואנחותיי
התגברו, הדגדגן שלי נמחץ בין אצבעותיי, הכאבתי לעצמי והתענגתי
על עצמי ובעודי משתוללת, מצויה לכמה דקות בעולם שכולו שלי,
חשתי שתי ידיים נאחזות בי ומפילות אותי לאחור על  הרצפה.
נשכבתי אל הרצפה והוא היה מולי, מעליי, הביט בי כמו חיה רעבה.
הוא פיסק את רגליי חזק כל כך עד שגידיי כמעט נקרעו. הוא אחז
בפרקי ידיי והעלה אותם מעלה, מעל ראשי ופי היה מפושק. הוא
החדיר את לשונו לתוך פי ואז הוא פתאום נתקע בתוכי כה בעוצמה עד
שצרחתי כמו חיה מעונה אבל הייתה זו חוויה עילאית כל כך שאין
מילים בפי לתאר את עוצמתה. כל הריגושים שלי שצפו קצפו בתוך דמי
והוא הפעיל עליי כוח ולחץ עד הרגשתי שאני עומדת להיות חלק
מהרצפה הזאת שתחתיי. כל חושיי התחדדו, יכולתי לחוש בשערות
המסולסות על חזהו ובו זמנית את איברו ממלא אותי בפנים, נדחק
לתוכי. הוא זיין אותי בפראות ובחיים, למרות כל הזמן הארוך הזה
שפינטזתי עליו לא דמיינתי שזה יהיה כל כך טוב.
"אלוהים...", התחלתי לצרוח, "אל תפסיק, בבקשה אל תפ..."
"תשתקי!", הוא צעק והעיף לי סטירה ואני נאלמתי דום.
ידו הוחלקה לפי וסתמה אותו בחוזקה ולא יכולתי לצעוק, אבל כל כך
רציתי להשתחרר...
הוא יצא מתוכי ובכל פעם נגח בי חזק יותר ועמוק יותר עד שייחלתי
למות באותו רגע כדי לנצור את רגע האושר הזה לנצח.
לפתע ידו נטשה את פי וחוסר האונים המדהים הזה שחשתי מולו פשוט
הטריף אותי לגמרי. הוא נשך את צווארי ואחז היטב בעורי בין
שיניו ולפתע, כמתוך סימן מוסכם, עשיתי אותו הדבר אני. הוא
נאנק, אבל לא גנח וכל כך רציתי לשמוע אותו נהנה.
פתאום עיניו הקרועות הביטו בי והוא רעד והרגשתי זרם נוזל על
ירכיי ברגע שקם מעליי ולא הייתי בטוחה כבר אם אלו נוזליי שלי
או שלו, ואולי מיזוג מיוחד של שניהם.  

הוא השתרע לידי, נהנה עוד קצת מהקרירות של הרצפה. זיעתו ניגרה
על גופו ונצצה באור הנרות. חשבתי לרגע שאולי ישתמש בהם עליי,
אבל הבנתי שהוא כרגע די גמור. הוא התנשף בכבדות.
"ג'י שלי...", לחש.
פתאום הרגשתי הארה מטורפת. הוא הביט בי עוד קצת ואז התרומם
בקושי.
"על הברכיים", אמר כשחזר ממקום מחבואו בארון.
מהר ישבתי על ברכיי, מצפה בקוצר רוח.
"יש לי הפתעה ליום הולדתך", אמר בחגיגיות, "הושיטי אליי את
ידייך".
הושטתי אותן והוא שלף רצועת עור. הוא הידק אותה על פרק ידי ואז
סגר אותה במנעול קטן.  "מה? מה אתה עושה?", גמגמתי.
"טקס שייכות", השיב בחיוך ופתאום הבנתי את גודל האירוע כשהוא
גם כבל את ידי השנייה.
הוא הוציא פס עור נוסף וכרך סביב צווארי ווידא שזה לא קשור
הדוק מידי. לקולר הוא קשר בלולאה שרשרת טבעות מתכת קטנות
והתרומם.
"עכשיו את הכלבה שלי", השיב באושר, תוך שהוא מדגיש את המילה:
"שלי".
לא הייתה מאושרת ממני בכל העולם.
"דבר אחרון: יש משהו שאני רוצה לתת לך ליום הולדתך, יותר נכון
אני רוצה שאת תתני לי"   "כל שתבקש, אדוני"
"יש לי פטיש מיוחד שאני רוצה שתשתתפי איתי בו. הוא קצת מוזר,
אבל אני מרגיש שאני בוטח בך מספיק"
"כמובן, אדוני"
"את בוטחת בי?"
"בעיניים עצומות, אדוני...".
הוא חייך מרוצה. הוא שוב כיסה את עיניי בצעיף כחול כהה, אחז
בשרשרת ומשך אותי אחריו תוך שאני הזדחלתי על ארבע כעולל.

שמעתי דלת נפתחת ואז דלת שניה נפתחת ונסגרת אחריי בתנופה אחת.
"הישארי במקום", פקד עליי.
ואני המתנתי כמו כלבה טובה.
"אני הולך ללבוש מדים מיוחדים, אז תתכונני...".
התרגשתי כל כך. אין דבר סקסי יותר בעיניי מאשר מדים. חיכיתי
כעשר דקות בדממה גמורה ובלא תזוזה.
הוא הוריד את כיסוי העיניים שלי בבת אחת.
"הפתעה!", הוא צעק לי בחדווה, וכל מה שיכולתי זה לצעוק:
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!".
מולי ראיתי תלויים על הקירות ובכל מקום בלונים כחולים, צהובים
ואדומים.
לפתע שמעתי מאחוריי מוזיקה של קרקס: "טו טוטדודטדודטדודו
טודטדטדודטודטודטדוטוו דודודודודודודו....".
הסתובבתי לאחור וראיתי את אדון חלומותיי, הפעם זה היה בספק,
בפרצוף לבן כסיד שמצויר עליו חיוך ענק מאוזן לאוזן, אף אדום
ענק וספוגי עטף את אפו הישר והוא היה לבוש בחולצת כפתורים
ירוקה מזעזעת עם נקודות  סגולת וחצאית טוטו ורודה עם קבקבי עץ
שעליהם דבוקים פונפונים בקצה.
"יומולדת שמח!", צעק לי והזכיר לי את סיוטיי מליצנים בילדות.
"אבל... מה? איך?..."
"זה הפטיש שלי- פטיש ליצנים. נכון שאני נראה ככה מאוד מגרה?
מצאתי את ההזדמנות המושלמת להראות לך אותו...", שאל וקד קידה
בפניי תוך שהוא אוחז בשולי קפלי חצאית הטוטו.
הוא התקרב אליי עם שוט של מאלף אריות ביד.

"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא", צעקתי וברחתי מהחדר עירומה, כל
עוד רוחי בי.
עם הכל אני יכולה להתמודד, אבל לא עם התעללות כזאת...