פרק 7

הם רכבו לעבר הטירה במשך יום וחצי מהמקום בו נלחמו עם בעלי
הגולגולות, ואז פתאום הבינו כי הטירה שראו אינה טירה אלא יער
שבין העצים הגבוהים, שבו ישנם עצים שנראים כחומת עצים. כשהם
הגיעו לשם היתה שעת ערב.
כשהם התקרבו ליער הם הבחינו בכך שכל היער מת ובכניסה ליער היה
שביל עפר ולידו שלט עליו היה כתוב בשפה המדוברת: "הכניסה ליער
זה היא באחריות המטייל בלבד, נ.ב - ציידי ערפדים וציידי מכשפות
מוזמנים להכנס ליער".
הקבוצה החליטה כי עליה להתרחק מהיער ולחזור כשיהיו מוכנים
לקרבות רציניים. הם החלו לעקוף את היער ואז שמעו בכי של אישה
והם מהרו להכנס כדי לעזור לה.
כשהם נכנסו ליער הם ראו חמישה גובליני לילה שהיו עם חרבות
שלופות, שעמדו מסביב לגופותיהם של זוג בני אנוש. גופו של הגבר
היה מעוות וחסר יד ימין ורגל ימין, צווארו וראשו היו מצולקים,
האישה היתה ללא בגדים עליה וגם הגופה שלה היתה מצולקת למדי.
"היכנעו, גובלינים מוגי לב שכמותכם", צעק אלדרקן לעברם וירה את
חיצו ליד רגלו של אחד מהגובלינים ופגע באדמה.
שניים מהגובלינים אשר לא הבינו את שפתו של אלדרקן קפצו על
אייגזנייאן, והוא בתגובה עצר אותם והרג את שניהם במספר מכות
מהירות, ואז שלושת הגובלינים הנותרים הבינו לפי רמת הלחימה
שלהם שאלדרקן רק הזהיר אותם עם החץ ולא פספס בטעות. רוג'וס,
דראקוס ואייגזנייאן הרגו את שלושת הגובלינים הנותרים במספר
מכות בלבד.
ברגע שהחבורה ניצחה את הגובלינים, שיארה עפה כדי להלביש את
גופותיהם של הזוג והם החלו לצאת מהיער. כאשר הגיעו למקום ממנו
נכנסו, הם נתקלו בקיר קסום שבגללו לא הצליחו לצאת מהיער, הם
חזרו אל מקום הקרב והבחינו בכך שהקרב נערך על שביל עפר.
הם הלכו על השביל עד שהגיע הזמן לחנות, הם חנו, אירגנו את
אהליהם והלכו לישון. אחרי שעת שינה בה דראקוס שמר על המחנה
שלהם ליד המדורה, נשמעה צרחה של חיה כלשהי והתגלתה לעיניו דמות
נמוכה שנמצאת בצל.
"מי שם?" שאל דראקוס ושלף את חרבו.
לעיניו נראתה בת-אדם צעירה, בת שניים עשר חורפים בערך, בעלת
שיער שחור ועיניים זהובות.
"ילדה בגילך אמורה להסתובב בחושך לבדה, ללא נשק?" שאל דראקוס
והכניס את חרבו לנדן שלו כדי לא להפחיד את הילדה.
"אני לא ילדה קטנה, אני בת 4,503 ואני עם נשק עלי", הילדה אמרה
ושלפה שני ניבים חדים וציפורניים חדות וארוכות, והוסיפה: "אני
גם לא לבד", מאחוריה הגיעו שני גברים בוגרים בעלי חרבות פלדה
שחורות, בנוסף, הגברים לבשו בגדים מלכותיים בצבע שחור עם סמל
של כת השטן בצבע אדום.
דראקוס הסתכל עליהם כאשר הוא בצורתו האנושית ואז הילדה החלה
לדבר: "מה אתה עושה ביער שלי, דרקון אדום, ומה שלום אביך
ואמך?" גם דראקוס וגם שני הגברים הופתעו מזה שהילדה ידעה שהוא
דרקון.
אחד האהלים זז וממנו יצא אלדרקן כאשר הוא ללא חולצה ובידו סכין
כסופה קטנה, וכשהוא ראה את הילדה הוא קד קידה, ואמר: "שלום,
אחות גדולה, את נימפת עץ, לא?" הילדה נבהלה מפנייתו של הדרקון
וענתה: "אני לא נימפת עץ אבל אני בת היער האפלה, בטח למדת עלי,
אלדרקן, אם הקשבת בשיעורה של אמך על אלי העולם".
"עכשיו, אני אשגר אותנו אל הטירה שלי, שם תכירו מספר יצורים
חדשים בהמשך החיים שלכם בעזרת מראת הזמן שלי", אמרה הילדה
והרימה את ידיה.
הילדה לחשה מספר דברים ואז היא, שני הבחורים מאחוריה, אלדרקן
ודראקוס השתגרו מהיער והגיעו לטירה, שמחלונה הם ראו עצים
רבים.
"טוב, הגיע הזמן להציג את עצמי, אני היא מנסיס, זהו ג'ונסון
וזהו ולווט. ג'ונסון היה בגובה 1.75 בערך, ושרירי, בלונדיני,
מקועקע בכל גופו, דראקוס העריך כי ג'ונסון במשקל 70 קילו.
ולווט היה בגובה 1.85 בערך, ואלדרקן העריך כי הוא במשקל 75
קילו בערך, שיערו היה בלונדיני וגופו היה מקועקע לגמרי בסמלים
שטניים.
הטירה היתה עשויה מעץ לפי מה שדראקוס ראה, והיא היתה מרוהטת
בספות ושולחנות מכובדים גם על הרצפה וגם על התקרה, וישבו שם
עוד מספר אנשים ויצורים אחרים.
הילדה, ששמה היה מנסיס, הצביעה על ננסון ואמרה ששמו הוא סנופי
פלופי, ואז הצביעה על שני אחרים, גבר ואישה שדיברו אחד עם
השניה בפינה חשוכה, ואמרה ששמם הוא וונקי ואלדר - דרקון
הארגמן.
"מדי פעם אני אשגר אתכם מהקבוצה שלכם כדי שתכירו עוד יצורים
בטירה, כעת אשגר אתכם בחזרה למחנה שלכם", אמרה מנסיס.
לפתע אלדרקן ודראקוס עמדו ליד המחנה והסתכלו מסביב, "אבא שלנו
אמר שאנחנו שייכים לה, כמה פעמים אתה חושב שנפגוש בה?" שאל
דראקוס את אלדרקן לפני שהם העירו את אייגזנייאן שישמור שלישי.
"אני לא יודע, נדבר על זה בבוקר, בסדר?" ענה אלדרקן ונכנס
לאוהל.

ריידורף, די-ריאן ואורד התיישבו בפונדק הארנב המת שהיה שייך
להולכי רגל ולהרפתקנים אשר החליטו כי אינם רוצים לעבור בתוך
היער הקודר "איו".
לידם ישבו שלושה בריונים ענקיים ודארק אלף, אשר הציגו את עצמם
כ-יוג (אורק),טיילסור (שודד), דיונאייוס (שודד) ואלונאריז
(דארק אלף שהציג את עצמו בשמו המקוצר).
הם דיברו מספר שעות והחליטו כי עליהם להצטרף אחד לשני בכדי
לנצח מספר יצורים חזקים עם כסף רב עליהם, שיוג, טיילסור
ודינאייוס ניסו לשדוד אך ללא הצלחה.
הם יצאו מהפונדק ורכבו בהמשך הדרך עד שראו יער חי (ירוק) קטן
שעומד על הדרך הגדולה והחליטו שעליהם לשדוד את מי שיבוא בדרך.
שעה לאחר שעצרו לצד הדרך ראו כרכרת עץ אליה רתומים סוסים,
לצידה הימני רכבו שני פרשים משורינים ולצידה השמאלי רכבו עוד
שני פרשים משורינים, ומאחוריה היתה עגלה שאליה היו קשורים שני
סוסים, ועליה היה בד שכיסה את מה שבפנים.
השודדים קפצו על העגלה משני צדי הדרך והרגו את האבירים לאחר
קרב קצר בו טיילסור ושאר הבריונים שיתקו אותם באגרופים.
הכרכרה עצרה וכך גם העגלה שמאחוריה, כשהשודדים פתחו את הדלת של
הכרכרה הם ראו בתוכה איש מזוקן שותה יחד עם נזיר שמן
שיכר-גמדים מהטובים ביותר.
הגמדים הרגו את שני העשירים ולקחו מהם את כל השיכר שיכלו לקחת,
הבריונים לקחו את הזהב והדארק אלף לקח מספר צמידי זהב קסומים,
קשת לשיער, שרשרת וטבעת קסמים.
הם חיכו מספר ימים ליד השביל והבחינו בכך שמספר הולכי רגל
מתקרבים אליהם, וביניהם יש שני אריהטאורים (כמו קנטאור, אבל
אריה - גוף של אריה שאליו מחובר גוף אנושי ובדרך כלל יש להם
פנים של אריה רגיל או של בן אדם).
השודדים קפצו גם עליהם כדי לשדוד אותם, אבל הפעם הקרב לא היה
קל כמו שנראה היה. כל הולכי הרגל היו בעצם ליזרדמנים שעליהם
הוחבאו כידונים, הם תקפו את השודדים שכנראה לא הוכנו לקרב
רציני כי טיילסור, לדוגמא, נפל על הרצפה בהפתעה כשהחליק על מעט
בוץ.
דינאייוס נדקר על ידי ארבעה כידונים ונפל שותת דם על הרצפה,
שניים מהליזרדמנים קפצו על האריהטאורים ורכבו עליהם, האריה
הזכר תקף את אורד והפיל אותו על הרצפה, ואז הליזרדמן שהיה עליו
שותק ונפל מהאריה.
הלביאה תקפה את טיילסור ורסקה לו את השריון, ואז קפצה להלחם על
גמד שהיה באזור.
הליזרדמנים מתו אחד אחר השני אבל כבר לא נשארו שודדים מלבד
הדארק אלף, וכנגדו נשארו הליזרדמן שעל הלביאה ועוד ארבעה
נוספים.
הדארק אלף ירה כדור אש אפל מתפצל, הרג את חמשת הליזרדמנים
ושיתק את הלביאה.
האלף הכין מיטות אוויר ולקח עליו את הגמדים, האורק והשודדים,
והוריד מהם את הציוד המיותר שגנבו, והחל לברוח לתוך היער.
לאחר שהגיע למקום בטוח, החל אלונאריז להחיות אותם אחד אחר
השני.





פרק 8

לאחר שאלדרקן ודראקוס סיפרו לקבוצה על המפגש עם הערפדים הם
המשיכו בדרכם, ולאחר כשעת רכיבה אחת הם יצאו מהיער ללא בעיות
מיוחדות.
אחרי היער הם המשיכו לרכב על דרך סלולה שכנראה נסללה על ידי
העבדים של ממלכת העולם לפני כ-4000 שנים.
אחרי חמש שעות רכיבה הם ראו יער חי (ירוק) קטן שבתוכו הדרך
עברה, כשהם נכנסו הם ראו כרכרה הפוכה ומאחוריה עשרים וחמישה
ליזרדמנים מכוסים בגלימות, שוכבים על הרצפה, אריהטאור וארבעה
פרשים משורינים שכובים על הדרך. לידם היתה ישובה אחת הגלימות
וכידונה שכוב על הרצפה לידה, כשהיא ראתה את הקבוצה היא נאנחה
ואמרה: "אל תתקרבו אלי, שודדים", היא הרימה את הכידון לעבר
הקבוצה אבל ידה רעדה כשהיא החזיקה את הכידון.
"תירגעי, אנחנו לא שודדים, אנחנו רק עוברים בדרך", אמר רוג'וס
בעוד אלדרקן ודראקוס הושיטו את ידם אל החרבות.
הגלימה הורידה את ברדסה וכך הקבוצה ראתה שהם מדברים עם
ליזרדמנית, היא הסתכלה על הקבוצה ואז התעלפה.
"מה עושים? עוזרים לה או לא?" שאל רוג'וס, ואלדרקן ענה על
שאלתו כשהוא ירד מסוסו והרים את הליזרדמנית אל הסוסה החומה שלו
והשכיב אותה עליה, אלדרקן לקח את המושכות של הסוסה ושאל:
"אנחנו זזים או נשארים כאן?"
"אני חושב שרצוי להמשיך בדרך, אם נשאר, הריח של הפצע שלה ימשוך
אלינו חיות טרף ואיננו רוצים בזה".
הקבוצה המשיכה בדרכה ולאחר 10 דקות של רכיבה הקבוצה ראתה
לביאהטאור מתקלחת על סלע גדול, היא ליקקה את עצמה כדי להוריד
את כתמי הדם ונראתה ממש כאחד החתולים.
ללביאה היו צמידים מזהב על כל רגל, משובצים באבני אודם, על
ראשה היתה קשת זהב משובצת יהלומים ועל צווארה היתה שרשרת זהב
משובצת באבני אודם וירקנים.
כשהלביאה ראתה שמסתכלים עליה היא נהמה, ואז התקרבה כדי לקחת
מאלדרקן את הליזרדמנית.
הלביאה נהמה: "מה עשיתם לה?" בשפה הדרקונית ואז בשפה של
הפיות.
אלדרקן הסתכל על דראקוס ואז אמר: "לקחנו אותה משדה הקרב בשולי
היער והתכוונו לרפא אותה כשנחנה הלילה", והוסיף לשאול: "איך
ידעת שאנחנו דרקונים?"
הלביאה נהמה: "ידעתי שאתם דרקונים כי יש לכם ריח של כאלה",
ושאלה: "אני יכולה לבוא אתכם עד שהיא תתעורר?"
דראקוס, אלדרקן, שיארה ורוג'וס הנהנו והם חזרו לרכב על הדרך אל
הטירה "קרינרג", והם התפצלו כדי לארגן את המשך המסע.
דראקוס, אלדרקן ושיארה הלכו לבד לכיוון הבנק רוג'וס,
אייגזנייאן והלביאה והליזרדמנית הלכו לבד לכיוון בית החולים.
"איך קוראים לך, לביאה?" שאל רוג'וס.
"אני היא אליראניה בתו של ראיראיניר. ומהו שמך, בן תמותה?"
נהמה הלביאה בשפה המדוברת.
"אני הוא רוג'וס ניקלוקן, הגלדיאטור מיבשת קלנסולי בנו של
ג'וני ניקלוקן".
"ומהו שמך, גובלין?" שאלה הלביאה בשפה המדוברת.
"אני הוא אייגזנייאן מיבשת גוברנלוס".
לאחר הליכה רגלית של חצי שעה הגיעו לבית החולים והשאירו את
הליזרדמנית. הרופא אמר שהיא איבדה הרבה דם ולכן ייקחו שבעה
ימים לרפא אותה, אלא אם אתם ממהרים ומסכימים לשלם סכום פעוט של
550 פ"ז בעד שכוהן אלפי ירפא אותה ביום.
אייגנייאן ענה שהם יחכו שבעה ימים ושאל: "כמה יעלה הריפוי של
שבעת הימים, והמנוחה בבית החולים?"
הרופא ענה שזה יעלה בסך הכל 50 זיטראב, ואז הגובלין הושיט לו
את הכסף הדרוש.

כשדראקוס, אלדרקן ושיארה נכנסו לבנק והמירו את הכסף לזיטראב,
הם גילו להפתעתם שהם הרוויחו בערך 500 זיטראב.
"דראקוס, זה יותר מדי כסף להסתובב איתו בכיס", אמרה שיארה
בדאגה ועפה להתישב על הכתף של אלדרקן.
"אל דאגה, אני אסתדר", אמר דראקוס בעודם יוצאים מפתח הבנק
ומתרחקים לעבר פונדק התפוח המוזהב. הפונדק נראה ככל פונדק אחר
- שישה שולחנות המוקפים בארבעה כיסאות, על השולחנות היו פרושות
מפות משובצות ועליהן אגרטלים עם פרחים מעט נבולים. הפרחים נראו
כצמאים למים, כאילו לא נגעה בהם יד אדם מספר ימים. לצד
השולחנות היה בר ומאחוריו היו שני ברמנים ומדרגות מפותלות
המשתרכות אל הקומה העליונה. דראקוס ואלדרקן הניחו כי שם היו
חדרי השינה. בחדר צדדי ניצבו למולם עשרות ספרים עבי כרס
ומאובקים. הספרים היו ספרי כישוף, ספרי בישול וספרי הישרדות,
ספריה זו היתה לשם דבר בקרב רמי הדרג בעיר, מה שהפך את הפונדק
לפופולארי ביותר.
המראה שנראה לעיניהם היה שגרתי למדי: בתוך הפונדק ישבו ארבעה
גמדים ופטפטו אחד עם השני בקול רם על החיים בערי הבית שלהם.
בצד הפונדק ישבו שני בני-אדם רזים, ביניהם, על השולחן, היתה
סכין תקועה על פיסת ניר והם שוחחו בשקט.
אלדרקן, שיארה ודראקוס התישבו ליד אחד השולחנות הריקים והחלו
לדבר. מבעד לדלת נכנסו שני מינוטאורים לתוך הפונדק בליווי של
שני טרולי מערות וטרול מחילות אחד. הם חיברו שני שולחנות
והתישבו לדבר בשפה לא מובנת.
"דראקוס, אתה חושב שהליזרדמנית חיה?" שאל אלדרקן את אחיו תוך
תהיה על טיבם של כוחות הריפוי בעיר.
"אני לא יודע, אבל אני מקווה שכן", ענה דראקוס והוציא מכיסו
הנפוח מספר מטבעות בכדי לשלם על הארוחה.
לפתע נשמעו קולות מוזרים, אלדרקן הביט לעבר השולחנות השכנים
וראה כלי נשק מכוונים לעברו, שני בני-האדם והמינוטאורים תאבי
הבצע הסתובבו למראה כיסו של דראקוס.
שני בני-האדם שלפו את הסכינים שלהם, המינוטאורים הוציאו גרזנים
כדי לשדוד אותם והטרולים שלפו את אלותיהם והחלו לנפץ את
הפונדק.
אלדרקן ודראקוס קפצו ושלפו את נשקיהם בעוד שיארה קמצה את
אגרופיה והם החלו לזהור באור כחול, הברמנים שלפו מוטות עץ
והתכוננו לקרב.
הפונדק נראה כולו כזירת מלחמה והמתח באוויר הורגש. לא ברור היה
מי החזק.
שני בני-האדם נלחמו כנגד אלדרקן במהירות שלא תאמן והעיפו אותו
על הרצפה, דראקוס היה עסוק בקרב עם המינוטאורים. הטרולים גדולי
המימדים נעו באי-נוחות בתוך הפונדק שהיה קטן מלהכיל אותם,
בנוסף לשאר האנשים שהיו בו.
שני הברמנים ירו כדור אש לעבר בני האדם, באותו הרגע נראה היה
כי הם האויבים העיקריים שיפריעו בהמשך, לרגע נראה היה שהם
פגעו, אבל אז הואר הפונדק כולו באור כחול שיצא ישירות מתוך
גופם של בני האדם. האור המסנוור הביא לריפוים המידי של בני
האדם.
שיארה ירתה כדור "מנה" כחול על האדם הגבוה מבין השניים והוא
נשאב לתוך הכדור שנעלם לאיטו.
אלדרקן זרק את הפגיון שלו על הבן אדם השני ופגע לו ישירות בין
העיניים, והוא הופל על הרצפה שותת דם.
דראקוס הרג את המינוטאור הראשון, נשף אש לפניו של השני והפיל
אותו על הרצפה כשפניו עולת באש והוא צורח ומתגלגל על הרצפה כדי
לנסות לכבות את האש.
הברמנים ירו כדורי אש נוספים על הטרולים והפילו אותם על הרצפה,
ואז הברמן השלישי שיצא מהמטבח, ירה במהירות חץ מקשת אנכית על
דראקוס אך פגע בשיארה, היא נפלה שותתת דם על הרצפה ואחד
מהברמנים בעט בזה שירה בשיארה ואמר לו שהיא מהקבוצה שנשדדה.





פרק 9

בגיל 13 נודע לקרן איילה שיש לה שני אחים ושהיא דרקונית-נימפה,
נודע לה גם שאמא שלה היא נימפת המים שנאנסה ונולדו לה שני בנים
ובת (היא), היא שמעה כי היתה זו אחת הלידות הקשות ביותר
שהתרחשו באגם, הוזמנה עבור הלידה הזו אלפית מרפאת מהעיר
רייזנאי ואפילו לה היה קשה לילד מכיוון שהלידה היתה לידת
שלישיה ואחד מהילדים נולד פג (קטן מהרגיל).
כשהילדים הגיעו לגיל חמש נלקח הילד שנולד פג על ידי האלף - אבי
הילד.
קרן איילה למדה אצל אמה במשך 7 שנים, ואותן 7 שנים היו ללמידת
הלחימה בחרב גם אצל הדריאדות ופיתוח הכושר הגופני של קרן
איילה, וכשהגיע הזמן מועצת האגם החליטה כי צריך להגלות את קרן
איילה כמו שהגלו את אלדרקן אל מחוץ לאגם.
היא יצאה אל מחוץ ליער ואמה נתנה לה בגדים (שעד אז לבשה רק
בחורף), ממשי, שקופים, ומתחתם בגד שכיסה את איבר מינה והיה
בצבע לבן, ובגד שכיסה את חזה המרהיב וגם הוא היה בצבע לבן,
ואמה אמרה לה שלבגדים אלו קוראים חזייה לבגד העליון, ותחתונים
לבגד התחתון, ולבגד השקוף שמעליהם קראה האם חולצה, והביאה לה
גם בגד שהיא קראה לו חצאית וגם הוא היה ממשי שקוף. היא נתנה לה
עוד קצת בגדים אחרים שקראה להם בשמות נוספים כמו שמלה, מעיל
וסוודר, ועוד כמה חולצות וחצאיות, ואמרה לה כל יום להחליף
בגדים ולשטוף באגם את הבגדים כשהיא יכולה.
מלבד זאת האם הביאה לה גם חרב עשויה פלדה וניצבה משובץ יהלומים
ואבני אודם וירקנים, ופגיון עשוי פלדה מעוקלת שגם בו היו
משובצות אבנים יקרות. היא נתנה לה גם שריון עור ומגפי עור וסוס
לבן גדול בשם ריידין. היא הביאה לה גם כסף רב והסבירה לה שלכסף
קוראים זיטראב.
קרן איילה יצאה מהיער ורכבה לכיוון העיר רייזנאי וכשהגיעה לשם
הבחינה בכך שהעיר שבורת חומות ומספר שומרים עומדים על החומות
ושומרים על העיר. בגדיהם של השומרים היו קרועים ומלאי דם,
ושריונם נראה כאילו הוא הולך להשבר עם קיסם יפגע בו. כשעברה
קרן איילה בשער הבחינו השומרים בבגדיה השקופים והבגדים
התחתונים (אם אפשר בכלל לקרוא להם בגדים), ושיערה הלבן-כסוף
משך תשומת לב נוספת מיד כל האיכרים והולכי הרגל הפגועים שעברו
בשער באותה שעה. השומרים חייכו לעצמם כשקרן איילה התקרבה אליהם
וחייכו לעצמם. קרן איילה זכתה בכניסה חינם לעיר בגלל שהשומרים
ויתרו לה על התשלום.
לאחר שנכנסה לעיר, שאלה מספר אנשים היכן נמצא הפונדק הקרוב
והלכה אל הפונדק הראשון שראתה. קרן איילה הסתכלה על השלט וראתה
ציור של אישה ובליבה סכין.
שמו של הפונדק נקרא: "לב הבתולה המדממת", וזה משך את תשומת
לבה, לכן היא נכנסה.
קרן איילה קנתה לעצמה מי פיות (הבירה של יבשת רזינאס) ולחם
וגבינה, היא התישבה ליד אחד השולחנות והסתכלה על החדר.
בחדר היו כ-10 שולחנות וחמש כיסאות לשולחן, היו בפונדק 3 אנשים
רזים שישבו בשולחן המרוחק של החדר, 2 שיכורים ששרו בקולי
קולות, וברמן אחד שניקה כוסות.
לאחר מספר דקות נכנסו שלושה גברים אנושיים, שני גובלינים ואשת
עקרב. אשת עקרב היא יצור שהכליאו בין אישה בת-אדם או אלפית
לאחד מעקרבי הענק שבמדבר פוגאוואי, הם יצורים דחוים על ידי בני
האנוש ודמויי האנוש, ועל ידי העקרבים, לכן בדרך-כלל הם יוצרים
שבטים משל עצמם או מתחברים לקבוצות הרפתקנים.
הברמן הוציא את אשת העקרב מהפונדק בטענה שעל טאורים וחיות
רכיבה אסורה הכניסה (מלבד על מינוטאורים). שלושת הגברים נראו
כעת טוב יותר לעין אך הגובלינים לא נראו כי הם היו מאחורי בני
האנוש. שניים מבני האדם לבשו שריון שרשראות והשלישי לבש גלימות
כחולות עם כוכבים זהובים. לאחר שנכנסו לפונדק הם התישבו ליד
אחד השולחנות ואז ראתה קרן איילה את הגובלינים. הגובלינים לבשו
שריונות עור פשוטים והיו עליהם בערך שלושים סכינים (כל אחד
מהם) שנראו לעינה של קרן איילה.
האדם שלבש גלימות כחולות פנה לעבר קרן איילה והסתכל עליה, לאחר
כמה רגעים הבינה קרן איילה כי בוהים בה, הסתובבה לעבר בעל
הגלימות ושאלה: "מה רצונך בן אנוש?"
היא הפתיעה כל-כך את בעל הגלימות עד שהוא שפך את הבירה שלו
בטעות על אחד הגובלינים.
"אני רק נדהם מיופיך המהמם, גבירתי", טען בעל הגלימות ולא
הוסיף דבר מלבד לאכול את הלחם שקנה לעצמו.
"אני חושבת, אדוני, שעם אחרות היית מצליח לא רע עם מילותיך, אך
אני לא נמשכת כל-כך לגברים קסומים, אתה מבין?" קרן איילה
הסתכלה על גלימותיו כדי להבהיר את כוונתה.
"לא התכוונתי בכלל להתחיל אתך גברתי, רק הסתכלתי עליך", אמר
האיש וחזר למאבקו בלחם.
אחד מחבריו, בעל השריון, התחיל לדבר עתה, כשהבין שלא ישמע דבר
נוסף מחברו בעל הגלימות, ואמר לקרן איילה: "אם הוא לא יתחיל
אתך, גברתי הנאווה, אני הייתי רוצה להתחיל אתך, גברת יפהפיה
שלי". קרן איילה הוקסמה מעט ממילותיו של האיש ושאלה לשמו של
האיש שניסה להתחיל אתה, האיש חייך וענה ששמו הוא קרייבלייר.
לאחר מכן הם עברו לשולחן מרוחק מעט מהשאר וקרייבלייר הזמין אחד
מהינות המשובחים ביותר בפונדק. לקראת סוף הערב הם עלו ביחד
לישון באותו החדר.
בבוקר שאלה קרן איילה את קרייבלייר אם הם הרפתקנים. הוא צחק,
"כן, אנחנו הרפתקנים, למה זה משנה לך, ילדה?" שאל קרייבלייר
כאילו שלאחר הזיון הוא כבר לא צריך להרשים אותה, והוסיף: "את
חלשה מכדי להצטרף אלינו, אנחנו הטובים שבטובים, ילדה".
בעל הגלימות בדיוק התישב לצד קרייבלייר כשהוא לובש בגדי עור
פשוטים, ודיבר בלי שידברו איתו: "אל תסתכל בקנקן, קרייב".
לפתע נכנסו לפונדק 5 שומרים משורינים בשריון שרשראות ומחומשים
בטוב שבטוב.
הם הסתכלו על אנשי הפונדק והמלצריות, והמפקד אמר לקרייבלייר:
"תן לי אותה, איכר", והצביע על קרן איילה.
קרן איילה הזעיפה את פניה ושלפה את חרבה, ולאחר שניה וחצי בערך
ראשו של השומר המפקד נפל משאר גופו על הרצפה.
"אם אתה רוצה אותי, בוא וקח במקום לדבר איתו כאילו איני מבינה
מה הולך".
שלושה שומרים הניפו את חרבם ואחד ברח החוצה כדי להזעיק שומרים
נוספים. קרן קפצה על השולחן וכרתה שלושה ראשי שומרים בבת אחת.
"אני עדיין עלובה בעיניך?" שאלה את קרייבלייר והם יצאו החוצה
מהפונדק.
הגובלינים הציגו את עצמם כקריס ונילז, והמכשף הציג עצמו
כסנדת'. הלוחם השלישי לא יצא מהפונדק והמכשף אמר שהוא לא חזר
בלילה.
"אני חושב שרצוי שנעוף מכאן", אמר סנדת' והם לקחו את שאר חפצים
ואת העקרבה וברחו מהעיר. כשהתרחקו מעט מהעיר הבחינה קרן איילה
כי עשרה רוכבים רודפים אחריהם, תוך כדי רכיבה הבחינה קרן איילה
כי ידיה אדומות ומלאות קשקשים, אך לא היו שינויים נוספים תחת
לבושה השקוף.
לאחר בריחה מהירה מהמקום הם הגיעו ליער אפלולי ונכנסו לתוכו,
לאחר רכיבה קצרה בתוכו הם ראו עץ גדול ומת בקרחת היער ולידו
שלוש תיבות ושישה שקי זהב פתוחים. קרייבלייר, נילז וקריס הפילו
את נשקיהם ורצו אל הזהב, בעוד העקרבה, קרן וסנדת' נשארים מאחור
פעורי פה.
לאחר שקריס תפס זהב בידו האחת וזרק את הזהב לשמים, הזהב נעלם,
נשמעו לחשושים רבים ונפער בור גדול בין קריס, נילז וקרייבלר
לבין קרן, סנדת' והעקרבה - ומתוך האדמה ומהעצים ירדו ועלו
עשרות עכבישים גדולים. סנדת' מלמל בשקט מספר מילות פליאה ושלח
יד לעבר מטהו, קרייבלייר, נילז וקריס שלחו את ידיהם גם כן לעבר
נשקיהם וגילו לפתע כי נשקיהם אינם עליהם, קרן שלחה את ידה אל
חרבה ושלפה אותה בעוד הסביבה שלה מתמלאת בעכבישים גדולים
כאלה.
נילז תפס ענף קטן והתכוון לתקוף עכביש שהתקרב אליו, אך לפתע
גילה כי הוא מחזיק קוברה בידו והנחש הכיש אותו מיד.
נילז מת, קרייבלר קפץ על ראשו של אחד מהעכבישים והכניס לו
אגרוף בפנים ולאחר מכן בעט בבטנו. קרן קפצה לעבר 5 עכבישים
וכרתה את ראשיהם מיד, בעוד סנדת' ירה כדור אש ממטהו ורשת
העכבישים נשרפה בעוד היו עליה עשרה עכבישים, הם נפלו לרצפה
מתים בעוד רגליהם בוערות. העקרבה תפסה בידה האחת את חרבו של
קרייבלר ואת חרבו הקצרה של קריס וזרקה אותם לעברם, ואז תפסה
בזנבה עכביש והרגה אותו.
לאחר רגע נורו 6 כדורי אש על העקרבה, והיא מתה בעוד סנדת' זימן
6 נייט גובלינים שילחמו בעכבישים.
נורו עשרות קורים מהעצים לעבר סנדת', קרייבלייר וקריס, והם
הועלו במהירות אדירה לעבר העצים.
קרן ראתה שהיא לבד והרגה עוד עכביש אחד - אך ברגע בו ראשו של
העכביש נפל ופגע ברצפה וניתז כל דמו מצווארו, עשרות קורים נורו
לעברה וידיה נקשרו, וכך גם רגליה.
מלכת העכבישים ירדה מהעץ המת ואמרה בשפת החיות: "מלכת היער
פקדה עלי לשחררך מחוץ ליער, אך נתנה לי אפשרות לתת לך עונש
שינקום בך על הריגת בני". לאחר שסיימה לדבר הגיע השאמאן ולקח
את מטהו של סנדת', כיוון אותו אל קרן והפעילו, נורתה קרן שחורה
וקרן איילה עולפה.





פרק 10
 
קרן איילה התעוררה כשהיא שכובה על הקרקע ליד היער, היא הרגישה
קור עז והסתכלה על עצמה, דבר לא היה עליה מלבד בגדים תחתונים
מקשקשי נחושת בחלק החיצוני וקטיפה בפנימי, לפחות לפי הרגשתה,
ידיה היו קשורות בחבל מחוטי עכביש, היו לה נעלי עקב זנותיות
מעור שחור ולצווארה היתה שרשרת הדג שקבלה מאמה, שאר חפציה
וסוסה נעלמו. כשניסתה להצמיח קשקשים לגופה היא לא הצליחה בכך,
אך הרגישה בקסמיה האישיים (נימפים), בגלל זה חשבה על כך שגברים
ישימו לב אליה יותר מדי - וכשניסתה לכבות את קסמיה, לא הצליחה
בכך.
היא הבחינה כי לידה יש מכתב ניר קטן וכשפתחה אותו ראתה כתב
שחור זוהר ובו היה כתוב:
"בוקר טוב לך לוחמת, קסמייך הדרקוניים ויכולתך הדרקונית האחרת
בוטלו עבורך בשנה הקרובה על ידי השאמאן, וכך גם חפצייך הפכו
לשלו, סוסך היה טעים לנו מאוד וכך גם חברייך, מלכת היער נתנה
לך בגדים אלה כדי שתוכלי לשרוד - אם זה היה תלוי בי היית נותרת
חסרת בגדים, כעת את ברשות עצמך". קרן איילה קראה את המכתב
והחליטה ללכת לעיר קלונאקר שהיתה קרובה ליער ואף חטבה עצים
ממנו.
היא רצה לעבר העיר והודתה על כך שלא היו שומרים בחומות והכניסה
הורשתה לכולם וללא סלקציה מיוחדת.
מכיוון שלא היה עליה כסף, החליטה שעליה לשרוד בכוחות עצמה
ולהשיג בגדים וכסף. זו היתה שעת ערב והיא הלכה לעבר אחת
הסמטאות ברובע העני בעיר.
קרן איילה לקחה מוט שהונח על אחד הקירות והחזיקה אותו - מוכנה
לקרב. כשראתה איש נכנס לסמטה בה היתה, זרקה את המטה לרצפה
והזמינה אותו להתקרב אליה: "בוא, בחור גדול, תן לי שלוש מטבעות
נחושת בעד גופי לשעה הקרובה". האיש חייך והתקרב אליה. היא
התקרבה אליו וידה שוטטה אל שקיק המטבעות שלו, הוא עצר אותה,
הוציא שלוש מטבעות נחושת ונתן לה את המטבעות. הבליטה במכנסיו
הראתה כי הוא מעונין להראות לה את גופו, אך לצערו היא לא
התענינה בכך במיוחד, היא נגשה אליו, תפסה את איבר מינו ובעטה
באשכיו, הוא התקפל על הרצפה והיא חנקה אותו והרגה אותו.
היא לקחה את כספו, גלימתו ופגיונו, הצטערה שהיה עליו גרזן ולא
חרב.
לפתע יצאו מהצללים שני אנשים נמוכי קומה בגלימות וברדסים
שחורים ושלפו את נשקיהם, לאחד היתה חרב ולשני היו שני פגיונות,
היא הרימה מהאדמה את המוט שהפילה קודם לכן, רצה לכיוונם, ומיד
היא הפילה את הגנב עם החרב בעוד שאת השני היא עילפה, ולאחר
כשניה בעטה בגרונות של הלוחם בעל החרב השכוב על הרצפה ולקחה את
חרבו, בעוד היא מטיחה את המוט נזכרה קרן בשיטת האילוף שלמדה
מאחת המורות בגיל 16.
היא התישבה לידו, חשפה את שדיה והעירה אותו. לאחר כדקה הוא
התעורר ובחן את גופה ופניה של קרן איילה, היא הפעילה את קסמה
עליו ושאלה: "מה שמך, ילד?" הוא נתקע במילותיו, חשב לרגע וענה:
"שמי הוא רובי".
היא חייכה בגלל שמו אך הפכה את חיוכה לחיוך אירוטי כדי להגביר
את קסמה, ושאלה: "בסדר, שמך הוא רובי, עכשיו רובי, מה דעתך
להיות הסוס שלי?" הוא הסכים מיד והיא חייכה וקמה ממנו, מיד הוא
קם אחריה אך היא לא נתנה לו לקום והשאירה אותו על ארבע, עלתה
עליו והוא נהפך לסוס מוסטנג גדול ושחור, כל רכושו נפל לצדו.
לאחר שלקחה את ציודם וחרבו של האיש, היא הלכה לזירה וביקשה
עבודה כ"האישה הערומה כמעט עד הסוף שמראה את מספר הסיבובים".
לאחר הקרב הראשון בו היה איש בעל שריון שחור כנגד אלף עם שריון
עור, ובו ניצח האיש בעל השריון השחור, עברה בפעם הראשונה שלה
קרן איילה עם המספר 3 שאותו הרימה גבוה וגופה העליון נחשף
לעיני הצופים בקרב.
חשוב לציין שרוב הלוחמים בזירה היו הרפתקנים שרצו לצבור נסיון
בקרבות בזירה. לקרן איילה לא היה כוח להתחיל ולחפש קבוצה
להסתובב איתה, לכן החליטה לקבץ סביבה שלושה לוחמים טובים ולאלף
אותם, על מנת שירכבו איתה, החליטה גם לאלף אנשים לסוסים כמו
רובי ואתם לרכב ולצבור נסיון בקרבות עם מפלצות ואולי גם לצבור
אוצרות וכסף.
בסוף הקרב השני, בו ניצח האביר, שוב היא החליטה שהוא יהיה
הראשון ובסוף היום הראשון היא רכבה לעברו על רובי שדרך בבוץ
ולכלך את העוברים ושבים לידה, ושאלה אם היא תוכל להזמינו
למשקה, הוא סירב אך קנה את המשקה המשובח ביותר שמצא והזמינה
לשתיה. היא החליטה לאחר המשקה כי הגיע הזמן לאלפו ושאלה: "מה
שמך?" והוא ענה ששמו הוא אורדמה. לאחר מכן היא שאלה אותו אם
הוא מוכן להיות האביר שלה והוא הסכים.
היא אמרה לו לבוא לפונדק דמעת הנימפה בערב של היום למחרת, והוא
יהיה העבד שלה שיגן עליה מאנשים רעים, והוא הסכים.
היא הלכה לישון בחדר עם ארבע מיטות והוא אתה בחדר. בבוקר הלכה
קרן איילה לאחת הסמטאות העניות בעיר וחכתה שגבר יכנס, כשנכנס
אדם צעיר היא הקסימה אותו ואילפה אותו לסוס, שמו של האיש היה
מאטסיז.
בסוף אותו היום היא אילפה לוחם נוסף ששמו היה קלירהנד ושיכנה
גם אותו בחדרה בפונדק דמעת הנימפה ביחד עם אורדמה, ואמרה
לשניהם שהם העבדים שלה ושהיא אינה רוצה שהם ינסו לגעת בה על
מנת לשכב איתה ללא רשותה.
ביום השלישי לאילוף היא חיפשה אלף כהן ובשביל זה היא הלכה לבית
החולים וחיפשה כזה, לאחר כשעה התפנה עבורה אלף כוהן והיא אילפה
אותו למרפא שלה ללא כל בעיה ולקחה אותו אתה.
בסופו של דבר העבדים שלה היו - ניקולנס טניוס, האלף הכוהן
שהתברר שהוא גם ריינג'ר, קלירהנד המתאגרף הקשת, ואורדמה אביר
האופל.
לקראת סוף הערב, קרן איילה הקיאה המון וחשבה שהורעלה, כשפנתה
לבעל הפונדק הוא ענה שהטבחית שלו אינה מרעילה אנשים ושהיא
טבחית טובה, לאחר מכן היא הלכה לישון.
בבוקר שלמחרת היא השיגה שני סוסים עבור ניקולנס (קיצור שמו של
האלף) ועבור קלירהנד - שמותיהם של הסוסים היו ריפרוד וצעדן
לילה, היא השיגה אותם על ידי האילוף בגלל שהיתה נגד רכיבה על
סוסים אמיתיים.
האלף לבש באותו היום בגדי משי ועל גבו היה סמל של חרב וסביבה
היה נחש (סמל הרפואה), הוא היה המלומד בחבורה. לעומתו היה
האביר השחור, שריונו היה שריון אבירים שחור מכף רגל ועד ראש
ולראשו היתה קסדה שהסתירה את כל פניו מלבד פיו, שפמו השחור,
אפו ועיניו. מלבד האלף, קרן איילה והאביר, היה גם קלירהנד -
אדם שרירי למדי שנשא על גבו קשת מתוצרת אלפית, על ידיו היו
צמידים ששימשו בעת-קרב כאגרופנים, בגלל החודים שלהם, הוא לבש
מכנסיים לבנים וחולצה כחולה כמו הים, על חגורתו היו שני
פגיונות וגרזן לחטיבת עצים, אך מלבד זאת לא היה עליו דבר מלבד
שרירים.
על גבו של האביר השחור היתה קשת ארוכה מתוצרת אנושית, בנדנו
היתה חרב גדולה ושחורה, שריונו השחור היה מצוחצח ומדי פעם קרן
איילה אפילו הסתנוורה משריונו.
כשרכבו מהעיר קלונאקר לעבר העיר קליקנר בגבול עם יבשת נינטארי,
שם, בעיר קלינקר, היו סחורות מעולות מכיוון שהיבשת נינטארי
היתה יבשת של אלפים.
קרן איילה, האביר השחור, האלף והבריון רכבו לעבר העיר במשך יום
אחד והגיעו לפונדק דרכים בשם "האחים המתים", שם ישנו בחדר אחד
בעל ארבע מיטות.
בבוקר שלמחרת נכנסו ליער בדרכם על השביל ועצרו באגם קטן שהיה
שם בכדי שהם והסוסים ישתו מים. היער כנראה היה קסום מכיוון
ששלוש נערות צעירות שכבו על הסלעים בעירום וממי האגם שתה חד
קרן. ברגע שראו את האביר קפצו הנערות לתוך המים ונעלמו בעוד חד
הקרן ברח.
"שלום לכן, גבירות האגם, אין בכוונתנו ללכוד אתכן, אני נימפת
מים מהיער שליד ריזנאי, שלושת הגברים שייכים לי והם מאולפים
כראוי. צאו מהאגם בבקשה, איננו רוצים לפגוע בכן אך איננו רוצים
גם לשתות אתכן בטעות", קראה קרן איילה בשפת הנימפות ובשפה
המדוברת אצל כל המינים (ובעיקר אצל בני האדם) וכדי להוכיח להן
את זה, היא הוציאה מצווארה את התליון שאמה נתנה לה, התליון עם
הדג החרוט בו. הנימפות יצאו מהמים וקראו לקרן איילה לברוח
מהיער מהר כי יש בו ציידי נימפות שהאגם או העצים לא מצליחים
ללכוד.
"אז אנחנו נלכוד אותם,להתראות לכן", קראה קרן איילה והארבעה
רכבו לתוך היער בכדי למצוא נימפות נוספות או דריאדות שיכוונו
אותם לעבר הציידים.
הארבעה רכבו מעט ולפתע ראו בן-אדם יורה בקשת לעבר עץ ומסביבו
ארבע אבנים שזזות בשקט.
היא הרימה את ידה לאוויר ואמרה לקלירהנד ולאלף לשלוף את
קשתותיהם ולירות לעבר הגבר שיורה בעץ, אך במקום זאת החליט האלף
שלא לבזבז חצים, הוא לחש מספר מילים באלפית וחומת עצים יצאה
בשניה מסביב לעץ. הצייד והאבנים המופתעים הסתובבו לעבר האלף
ושאר הקבוצה בעוד קלירהנד ירה את חצו ופגע בבטנו של בן האדם
שירה בעצים. האיש נפל לרצפה, והנימפות שינו את צורתן, החזיקו
מוטות והרגו את האיש.
קלירהנד התקרב אליהן ועקר שני עצים מהחומה כדי שנימפת העץ
תצטרף אל חברותיה האבנים.

הם רכבו בצל ובאור, אוספים אנשים נוספים, אתם יהרגו את הקבוצה
ואתם יפגעו במלכה ובאלף הגדול. הם אספו מסביבם יצורים רבים אך
החשובים בהם היו האביר הגדול, סר ג'ונס אשר לימד את אלדרקן
בילדותו, ושנא אותו על כוחו הגדול, רניאן, חצי שדון, שלימד את
אלדרקן את כל מה שידע בתחילת ילדותו של אלדרקן, אך שנא את
דראקוס שלקח לו את תלמידו האהוב, שניקור, הטרול החזק והטיפש,
טלדארק, ננסון אפל שפשוט היה חזק מאוד ורצה להיות חזק יותר, 3
גמדים חזקים שנאספו מהר הציקלון לאחר שמסדר האבן נהרס מסדר
ציידי הערפדיםמכשפות הגמדי, הם הצטרפו בגלל היותם של אלדרקן
ודראקוס, דרקונים שלפי הנבואה יהפכו לערקדים. הם היו קבוצה
גדולה למדי, למעשה הם היו תריסר יצורים, תריסר שודדים חזקים
במיוחד. בדרכם אחרי אלדרקן ודראקוס הם שדדו כפרים ובזזו עוברי
אורח תמימים.

רוג'וס, אלדרקן, דראקוס, הלביאה, הליזרדמנית והגובלין רכבו
דרומה לעבר עיר האופל נייאר, בה ישב מקדש גדול של מלכת
הערפדים. בזמן הרכיבה ראו גשר חלש עומד בין שני הרים, ומתחתיו
כ-15 מטרים למטה היתה האדמה ועליה עשרות אבנים משוננות. כאשר
עברו כולם בזהירות על הגשר נשאר רוג'וס, אשר התעקש להיות
אחרון, מאחור.
לפתע ראו מאחורי רוג'וס עשרות גנבים רצים לעברו, הוא מהר ומהר
לעלות על הגשר אך באמצע הגשר נעצר סוסו ועצם עיניים, רוג'וס
הסתכל לאחור וראה כי הגנבים היו במרחק קטן ממנו, הוא חשב לרגע
וצעק לאלדרקן שיעזור לו, אך אחד הגנבים קרע את החבלים המחזיקים
את הגשר בעוד שישה אחרים ירו לעבר אלדרקן ודראקוס, כדי שלא
יעזרו לחברם.
הגשר נקרע, רוג'וס נפל לתהום ובתוך 4 שניות הוא נקרע לגזרים על
הרצפה. הגנבים נעלמו ברגע בו רוג'וס נעלם.
אלדרקן שאג לשמיים והלביאה אמרה משהו בלחש, דראקוס שאל את
הלביאה והיא אמרה: "זו היתה קללת הגשר, שמעתי עליה, מחר הגשר
יחזור להתקיים".
"ורוג'וס גם יחזור?" שאל דראקוס והביט בלביאה.
"לא, את המתים אי-אפשר להשיב, אלא אם אלף אתה, או במקרה שלו",
הלביאה הסתכלה על הגופה הקרועה של רוג'וס והמשיכה, "או במקרה
שלו, אם אתה נקרומנסר. ואתה לא, נכון?"
אלדרקן ודראקוס נאנחו וזה היה תורם של הליזרדמנית ואייגז
להשתתף: "קדימה, בואו נזוז, עלינו להגיע לעיר נייאר לפני
החשיכה", והליזרדמנית הסתכלה לעבר ההרים שבאופק, "אם נתקדם
בקצב מהיר, נגיע אל העיר בערב, לפני כניסת החשיכה".





פרק 11

היא רכבה אל העיר נייאר כל היום וכל הליל, חלפה על פני אחד
הגשרים וכלום לא קרה לה, היא הגיעה לשערי העיר הגדולים
כמתוכנן, נכנסה לתוך העיר ורכבה בזריזות אל מקדש הערפדים.
שומר צעיר היה בכניסת המקדש ושאל: "מי את, כלבה? מה את רוצה
לעשות כאן?"
היא שלפה את סכינה השחור המגואל באופל, ודקרה את השומר.
השומר מת במקום ונפל לרצפה כאשר רוח שחורה נשאבת לפיה, והיא
נכנסה לתוך המקדש. כאשר נכנסה, ניגש אליה נזיר ואמר: "ברוכה
הבאה, ילדת האפלה, בואי, האדון הכין עבורך את חדרך הקדוש,
דרקונייך לא הגיעו עדיין, הם יגיעו מחר בערב, כמתוכנן, ביום
העשרים וארבעה, בירח המלא, ביום בו דרקונייך יהפכו ילדי
האופל". היא הרימה את ידה והוא השתתק, כנראה ניסה להמשיך את
הנבואה. היא הסתכלה על פניו בעיניים לבנות-חודרניות ואמרה:
"זכרתם להכין חדר עבור חברם הגובלין נכון? אני לא רוצה שיהיו
בעיות באחד משלושת הטקסים המתוכננים למחר בלילה", היא פנתה
לעבר החלון והסתכלה על שערי העיר הגדולים והמשיכה, "ברצוני
שיגיעו שלושתם בלבד, הגלדיאטור נהרג בגשר על פי השמועות, האם
זה נכון, עבד?"
"כך הדבר, גבירתי, כרצונך הוא נהרג בגשר, הפיה נהרגה בפונדק
התפוח המוזהב, אנשינו הרגו אותה ונהרגו", אמר הנזיר וחיכה
לפקודת המלכה.
"תלך, עבד, אני אסתדר פה בעצמי", פקדה המלכה ונגסה בתפוח ירוק
ללא פגמים שהיה לידה.
היא סימנה באוויר סימן מחומש בתוך משולש ומולה נוצרו שני אנשים
גבוהים.
"ולווט, אלי, מה שלומכם? מחר בלילה עלינו לערוך טקס עבור
דרקוניי ועבור דרקונייך, אלי, לכן הצטרכתי יצורים בעלי כוח חזק
שיעזרו בטקס. לא בטקס הערקדות, אלא בטקס הדרקונים", היא עצרה
לרגע וזימנה גם יצור נוסף שעמד מולה, והיא הוסיפה: "אני חושבת
שאשתמש גם בך אלדר".
היצור השתחווה ויצא מחדרה, גם אלי ו-ולווט השתחוו אחריו ויצאו
מהחדר.

הם כבר הרגו חמישה ציידים וכעת הלכו אל הצייד האחרון, שנקרא
מקס, מרחוק הם הבחינו בכך שהוא איש צעיר בעל חולצה שחורה
קרועה. סמל אדום ולבן היה על חזהו, עוזרו, רמוס, היה קשת צעיר
שברגע זה ישב על האדמה והכניס את חציו אל תוך קופסה שכנראה
הכילה רעל בתוכה, ואז הכניס את החיצים המורעלים לאשפתו. קרן
איילה אמרה לבריון "מספר חצי אזהרה", ואכן חיצו נורה ופגע ליד
רמוס, החץ השני שנורה פגע ברגלו של רמוס ועל פי הבריון הוא גם
שיתק אותה, זו היתה רגלו השמאלית ששותקה. מקס שלף קשת ארוכה
וירה על הבריון בחזרה ופגע בראשו, קרן איילה לא הבינה כיצד הוא
ירה את החץ ופגע בבריון בלי לדעת היכן הוא נמצא.
הבריון נהרג ודמו השפריץ על ידו של האלף, הוא ניער אותה והאביר
קם על רגליו ושלף את חרבו, הוא הסתער לעבר מקס אך מקס שלף
מכיסו יצור קטן והניחו על הרצפה, היצור גדל למימדים של סוס,
הוא נראה כמו עקרב ששולב עם עכבר, ראשו היה ראש עכבר משורין
בשריונו של העקרב וזנבו היה בעל עוקץ מרהיב.
האביר תקף את העכרב (עכבר-עקרב) אבל לא עבר את שריונו ונראה
היה כי לעכרב לא אכפת שהאביר מנסה להרוג אותו, כי הוא פנה לעבר
קרן איילה ומהר לעברה. האלף יצר איש-עץ מול העכרב שהרים את
העכרב והפך אותו על גבו, והעכרב הרים את עצמו מיד והיה בצורתו
הרגילה (כאשר הרגליים על הרצפה). הוא תפס את הכהן, הפילו על
הרצפה ועקץ את רגלו, אך מיד הכהן רפא את רגלו ודקר את העכרב
בבטנו. העכרב התקפל ואז ברח אל אדונו בעוד הוא מקטין את עצמו
ונכנס לכיסו של האדון. "טוב מאוד בבר", אמר מקס ושלף את חרבו
הזוהרת בשחור ופגע בשריונו של האביר, האביר נהדף על אבן גדולה
וקם לאחר מכן.
"היי מקס, בוא נעוף מפה, בני-הזונות האלה שיתקו לי את הרגל
והאביר לא נפגע מהמתקפות שלך", אמר רמוס ודידה לעבר הסוסים
שלהם. מקס הביט בשריונו של האביר, נופף באגרופיו בכעס ורץ לעבר
הסוסים שלהם, הסוסים למעשה היו פגסוסים אפלים שפרשו כנפיים
ועפו לאוויר ברגע שאדוניהם ישבו עליהם.
קרן איילה רצתה לעוף אחריהם אך נזכרה לפתע כי כוחותיה משותקים
כאשר לא הצליחה לפרוש את כנפיה. הם יצאו מהעיר ורכבו לעבר העיר
טוליאן.
בזמן רכיבתם אל העיר טוליאן קרן איילה, האביר והאלף עצרו בגלל
שהיתה זו שעת לילה מאוחרת ליד עץ תפוחים והלכו לישון.
למחרת בבוקר שאל האלף את קרן איילה אם היא יודעת מדוע חיות טרף
אינן תוקפות אותם, היא ענתה לשאלתו: "אני נימפה, הם אוהבים
אותי, רק חיות מקוללות יתקפו אותנו".
האלף שתק בגלל תשובתה והאביר לעומתו אמר לקרן איילה שיש שני
כוחות צבאיים של בני-אדם לפניהם וכי כולם לובשים שריונות
באיכות מעולה. האביר ספר כח אחד בעוד האלף ספר את הכח האחר.
בכח הראשון היו אבירים בעלי שריון לוחות מלא וקסדה אשר הסתירה
את עיניהם ואפם, הם היו בעלי חרבות או כידונים, ולא שום
כלי-נשק אחר הנראה לעין, מאחוריהם היו רוכבים בעלי שריון לוחות
מלא ורומח וחרב, ומאחוריהם היו קשתים בעלי קשת אדומה ושריון
טבעות מלא וקסדת קשתים רגילה מפלדה, מאחורי הקשתים היו מרכבות
פלדה ועליה שני קשתים ונהג סוסים. מספר האבירים בכח זה הגיע
לחמש מאות, מספר הרוכבים הגיע לשלוש מאות, מספר מרכבות הפלדה
הגיע למאתיים חמישים ומספר הקשתים הגיע לשלוש מאות וחמישים.
לעומת הכח הזה, בכח השני היו אבירים בעלי אלות ברזל, גרזנים,
וחרבות, בעלי שריון שרשראות ומתחת לו שריון עור ומגפי פלדה,
לראשם היו קסדות עור ועליהם קסדות פלדה שהסתירו את פניהם
לגמרי, מלבד עיניהם, הרוכבים היו פרשי חושך, ולבשו גלימות,
שבגללן ראו רק את ראשם, הם היו שלדים. מאחוריהם היו מכשפים
בגלימות שחורות שעיניהם נצצו באדום, ועל הגלימה היה סמל שבעצם
היה גולגולת ולידו היו אותיות כסופות אשר קרן איילה לא הבינה
אותן מכיוון שהיו בשפת האופל העתיקה, ומאחוריהם היו כאלף שלדים
בעלי שריון פלדה וחרב פלדה.
האביר טען כי הוא חושב שהצבא האפל ינצח, אך הוא לא יודע,
ובדיוק כשסיים לומר את דבריו האלף אמר שצבא האור לא סיים להגיע
עדיין, לכן הוא רוצה לראות את הקרב. הם חיכו כשלוש דקות נוספות
ואז הבחינו בכוחות האור של מדבר פוגאוואי (fog away), הם הבינו
כי הם רואים את אחד הקרבות הגדולים ביותר בהסטוריה. אנשי האור
של מדבר פוגאוואי הם רוכבי גמלים הלובשים שריון קל בצבע לבן,
ובעלי חרבות שבאריה זוהרות. מאחוריה עלו על הגבעה קשתים רבים
בעלי שריון טבעות וקשת כחולה, וכובעי עור שהם בעצם קסדות.
פתאום בין הקשתים עברו עקרבי ענק ועליהם רוכבים אבירים בשריון
כבד, ומאחוריהם שועלים בגודל של בן-אדם ובצורה של כאלה שלבשו
על עצמם בגדי זהב ושבאריה מפלדה מובחרת, לראשם היה כתר זהב.
אחריהם הגיעו חיילים רגליים בעלי שריון שרשראות ושבאריות פלדה
וקסדת פלדה. מהשמיים הגיעו רוכבי גריפונים אך האביר לא ראה
אותם ואת לבושם בגלל שהיו גבוהים מדי בשמים.
בצבא זה היו כמאתיים רוכבי גריפונים, כארבע מאות רוכבי עקרבים,
כשלוש מאות וחמישים אנשי שועל(אנוביס מהמתולגיה המצרית), כחמש
מאות וחמישים רוכבי גמלים, כארבע מאות וחמישים קשתים וכשבע
מאות וחמישים חילים רגליים.
החילים החלו להלחם, בתחילה הגיעו הרגליים והרוכבים לקרב בעוד
הקשתים מחפים עליהם מאחור וכך גם המכשפים, האלף הבחין כי ידי
שלד אוחזות ברגליהם של הלוחמים ובכך משפיעות על התמרונים
שלהם.
לאחר שנהרגו החילים של האור, הקשתים של האור פגעו בקשתי ומכשפי
האופל. רוכבי העקרבים והגמלים רכבו קדימה בכדי להלחם בחיילי
החושך שנשארו באזור והרגו אותם עם מעט אבדות.
לפתע נכנסו לקרב גם רוכבי החושך והם הרגו את כל הרוכבים
שנותרו. לבסוף נותרו רק מעט  מהקשתים של האור ורוכבים מהחושך,
אחד כנגד השני. לבסוף נותרו רק שני רוכבים מהחושך לאחר שהקשתים
נהרגו ומיד הם ברחו לעבר יבשות האופל שהיו רבות מאחוריהם, אך
לצערם היה עליהם לעבור במדבר פוגאוואי ויבשת גובירנוס - ארצם
של העורות הירוקים.
האלף, האביר וקרן איילה ירדו לאזור הקרב ולקחו את הזהב של
שלושה מהאנוביס, כעת הם הבחינו בכך שעשרות בני אדם בלבוש קרוע
יורדים לאזור הקרב ובוזזים את המקום. קרן איילה הבחינה בזה
שחלק מהאנשים גם לוקחים את ספרי הכישוף של המכשפים. האביר
השחור הרחיק שני גנבים בעזרת חרבו בזה שהוא ערף לחברם השלישי
את הראש, מיד הם ברחו ומאז אף אחד לא העז להתקרב יותר לעבר
השלושה והם רכבו אל מחוץ לשדה הקרב לאחר שלקחו זהב רב ככל
שיכלו לשאת על סוסיהם.
לאחר רכיבה מהירה במשך עשר דקות עצרו מול טירת לייקון שניצבה
על הר גבוה והחומות הפנימיות שלה היו על הנקודה הגבוהה ביותר,
מסביב לחומות הפנימיות היו הכפרים הרבים ומסביב לכפרים היו
חומותיהן החיצוניות שגובהן היה 11 מטרים. כעת עמדו מול שלושה
שלטים מעץ על עמוד עץ, שניים פנו מערבה לעבר הערים ברייט-נייט
ופלוטנוריק וממולם היתה הטירה לייקון.

אלדרקן, אייגז, דראקוס והליזרדמנית הגיעו לעיר בה הליזרדמנית
הלכה לדרכה (ביצות ראבז), הם התישבו בפונדק היהלום האדום, שכרו
חדר והניחו את חפציהם שם, בעודם שמים את סוסיהם בארווה.
"בואו נלך לאיזה מקדש אופל ונבקש שיברכו את נשמתו של רוג'וס",
הציע דראקוס ואז אלדרקן הציע שיברכו גם את שיארה.
"למה דווקא מקדש אופל? לא עדיף ללכת למקדש אור?" הציע אייגז
ושתה מעט מכוס השיכר שלו.
"כי למקדש האור לא ייתנו לנו להכנס, אנחנו אפלים עכשיו, לאיזה
מקדש אופל נלך?" שאל דראקוס ואז המשיך ושאל: "אתם יודעים בכלל
לאיזה מקדש עלינו ללכת?"
אייגז סיים את המשקה שלו, קם והציע משקה למכשף שישב בפונדק, את
היין הטוב ביותר בפונדק, והוא הסכים, מיד הוא ביקש ממנו שישב
אתם לרגע כי עליהם לשאול אותו מספר דברים.
"אדוני, עלינו לשאול אותך, אילו מקדשים קיימים יש לאלי האופל?
ואילו אלי אופל יש בעיר זו?" שאל אלדרקן ולגם במעט מהמשקה
שלו.
המכשף חייך וענה: "ארבעת האלים העיקריים הם מנסיס איו - אלת
הערפדים, ראדון - או בשמו האחר: השטן, האדס - אל המוות, ויאקוב
- אלם הנצחי של העורות הירוקים. יש לכם שאלות אחרות או שאני
יכול ללכת?"
"רק שאלה קטנה נוספת, יש פה מקדש לאלת הערפדים ולאל המוות?"
שאל דראקוס וסיים את ספל המשקה שלו.
"כן, יש פה את של שניהם, אבל המקדשים הגדולים ביותר נמצאים
בקונגו, איסלנד ומצרים", ענה המכשף, קם ויצא מהפונדק.
"טוב, אז בואו נלך למקדשה של מנסיס", אמר דראקוס, והם קמו
ויצאו מהפונדק.
לאחר מספר דקות של הליכה הגיעו לפונדק ועברו בשער הגדול שהוביל
לתוך המקדש, בתוכו כהן צעיר בעל גלימות שחורות ופנים חיוורות
פנה אליהם ושאל: "נכנסתם אל מאורת הערפדים הקדושה, ענו לי על
שתי שאלותי: האם אוכל לעזור לכם ומה הם שמותיכם, אדונים
צעירים".
"אנחנו אייגזנייאן, דראקוס קיירן ואלדרקן קיירן", ענה אייגז
והצביע על אלדרקן ודראקוס, ואז הכהן בחן את שלושתם ואמר: "בואו
אחרי".
הכוהן הוביל את שלושתם לחדר גדול ומפואר בו היו שלוש כורסאות
שחורות ושולחן ביניהן, ואמר: "שבו נא, מיד יבואו לזמן אתכם".
הכוהן יצא מהחדר ונעלם.
אייגז, אלדרקן ודראקוס התישבו על הכורסאות וחיכו שם. לאחר חמש
דקות נכנסה נזירה צעירה ואמרה: "האדון אייגזנייאן קריאיב מתבקש
לבוא אחרי", אייגז קם ובא אחריה מיד.
לאחר כשתי דקות נכנסו שני נזירים לתוך החדר והובילו את אלדרקן
ודראקוס מהחדר אל חדר המלוכה של המקדש, שם נראתה ילדה צעירה
היושבת על רגלה של אישה בוגרת יותר, שני הנזירים השתחוו, הילדה
סילקה את הנזירים בתנועת יד והם נעלמו מהחדר.
הילדה קמה מרגליה של האישה, זימנה שתי כורסאות שחורות ואמרה:
"שלום לכם, דרקונים שלי, האם אתם זוכרים אותי? נפגשנו ביער
האפל שלי, כעת החלטתי שהגיע הזמן שגם אתם תהיו ערקדים כשאר
לוחמי, ומלבד זאת החלטתי שחברכם הגובלין מתאים להיות הדרקון
האדום הרביעי שלי מלבד שלושתכם, כך שהוא יהיה המרעיל האישי
שלי. כעת אהפוך אתכם, ולווט, אלי, אלדר, קחו את אלדרקן מכאן
והשאירו את דראקוס כאן איתי". אלדרקן ניסה להתנגד, אך מנסיס
לחשה משהו והוא נפל לרצפה מעולף ואלי, ולווט ואלדר לקחו אותו
החוצה.
"מה עשית לאלדרקן?" צעק דראקוס על מנסיס אך היא לא ענתה, הוא
נרגע מעט ואז שאל: "מה את רוצה מאיתנו? זה היה אבא שלי בין
השלושה?" מנסיס חייכה והנהנה, ואז אמרה: "רצוני מכם הוא שתהפכו
לערקדים על ידי, כעת הורד את קשקשיך". דראקוס העלים את קשקשיו
ועליו נראו בגדי עור פשוטים.
מנסיס התקרבה אל דראקוס, קרבה את שיניה אל צווארו ואז לקחה
מדמו מעט, לאחר מספר שניות עזבה אותו והוא נפל על הרצפה
מעולף.
השלושה חזרו, הניחו את אלדרקן על הכורסא שליד מנסיס והיא שתתה
מדמו גם ועזבה אותו לאחר מספר שניות.

אייגזנייאן הגיע לחדר מלכותי ענקי בו ישבו שלושה אנשים וילדה,
מולם נראה מזבח קטן המתאים לאלדרקן בערך.
"תתקרב לכאן, גובלין צעיר, בחרנו בך, שתקבל את מתנת חיי
האופל", אמר אחד משלושת הגברים והילדה קמה.
כשהילדה היתה זקופה היא היתה בגבהם של שלושת הגברים שישבו
ובגבהו של אייגזנייאן.
אייגז התקרב מעט, ואז הילדה הרימה את שתי ידיה, הסיטה אותן בבת
אחת אל המזבח והצביעה עליו, מיד אייגז הועף לעבר המזבח, על
ידיו נסגרו אזיקים קשיחים ביותר וכך גם על רגליו, על בטנו נסגר
אזיק חזק אף יותר ואייגז לא הצליח לזוז.
לפתע אייגז שם לב שמתחת למזבח היה סמל כלשהו עשוי חול אדום,
וסמל זה נראה כמו דרקון.
שלושת הגברים ישבו מסביב למזבח - אחד מדרום למזבח, השני במזרח
והשלישי במערב, בעוד הילדה התישבה על כרים נוחים בצבע שחור
מצפון לאייגז.
הם החלו בטקס, כל אחד מהם לחש בשפת אופל עתיקה, אך הילדה לחשה
על פי תבניות המילים בשפת אופל עתיקה עוד יותר.
לאחר כדקה הגבר שישב מדרום לאייגז החל ללחוש בשפת הדרקונים,
ולפתע הרגיש אייגז כי ידיו משתנות, רגליו משתנות, ומשהו צומח
לו מהגב.
אייגז הסתכל על גופו וראה רק את חזהו, אך כאילו שזה לא הספיק,
על החזה שלו היו קשקשים רבים בצבע אדום, והבחין כי מגבו,
מאחורי כתפיו, צומחות כנפיים גדולות ומפוארות כמעט כמו כנפיהם
של אלדרקן ודראקוס.
לאחר מכן התקרבה אליו הילדה ואמרה: "כעת, אייגז, הנך דרקון,
הדרקון שלי. כמו אחיך נועדת לשרת אותי וכשתגדל תדע לשרת את
רצוני כפי שהנבואה אומרת". הילדה הסתכלה על קשקשיו בשל אייגז
והם נעלמו, אז המשיכה בשלה, קרבה את פיה לצווארו של אייגז,
שלפה את ניביה הקטלניים ושתתה את דמו.
לאחר כשעה התעורר אייגז עם כאב ראש גדול וקם כאשר הוא שוכב על
כריות גדולות בצבעים אדום וירוק, ולידו יושב אדם בוגר שנראה
כאחד מהאנשים שהיו בחלומו, הוא הסתכל על גופו ונראה כבן-אדם
רגיל... כבן-אדם!
הוא העביר את ידו על פניו וכשסיים ראה שידו גדולה יותר ובצבע
לבן, כשל בני-האדם, קם בבהלה מוחלטת ובהה בבן-האדם שישב מולו
בשקט מוחלט.
"אני גובלין, לא בן אדם, לא רוצה בן אדם", הגובלין צרח ואז נפל
על רגליו והחל ליילל בשקט.
אייגז נראה כבן אדם צעיר בן 17, בעל שיער לבן-כסוף, עיניים
צהובות, גובה 1.75, אצבעותיו דקות וארוכות, וכמעט ולא נראה
עליו שיער גוף.
מכיוון ובגדיו הגובלינים היו קרועים מהשינוי, היתה אמבט על
הרצפה מלאה מים חמים, ולידה היו בגדי משי המתאימים לבן אדם
וגלימה שחורה בעלת סמל של אור האופל על פי מה שאייגז הבין
מהסמל. הוא הרגיש שיש לגלימה כח, לכן נכנס לאמבט למרות שלא
רצה, כדי שהמארחים לא יעלבו, לאחר מספר דקות של מקלחת והורדת
הריח הגובליני מעל עורו הוא לבש את בגדי המשי ושם את הגלימה.
"כעת אוכל לדבר אתך, כמו שאתה רואה, הפכת לדרקון אדם כמו אחיך:
אלדרקן, קרן איילה ודראקוס. ניתנה לך מתנת האופל ממלכתנו,
מנסיס איו, מתנת האופל שקיבלת אתה היא להיות אחיהם של קרן
דראקוס ואלדרקן, להיות כמוהם, דרקון-אדם, ובנוסף להיות ערקד".
האדם שישב מולו קם והלך לעבר הקיר, כשהגיע אליו החל גם ללכת
עליו עד שהגיע לתקרה, התישב עליה מול אייגז והמשיך: "כעת, יש
לך שאלות, גובלין צעיר, או שכבר אתה רוצה ללכת ולבדוק את
הכוחות?"
"כן, כמובן שיש לי שאלות!" צעק אייגז ופרש את כנפיו, נפנף בהן
מעט בכדי לדבר עם הבן-אדם המוזר מבלי להרים את הראש ואמר בקול
רם: "אני רוצה להיות גובלין, מדוע עשיתם אותי בן אדם? וגם, מה
זאת אומרת אח של אלדרקן ודראקוס? ומיהי הקרן הזו שדיברת עליה?
אני רוצה להמשיך להיות קריאיב, לא להיות קיירן, מי אתם שתקבעו
לי מי אני?"
"דבר ראשון, אתה נועדת להיות דרקון אדם, לא גובלין, רק בגלל
טעות של עולם המעבר נוצרת גובלין, היית אמור להיות דרקון-אדם
כמו אחיך והלידה של אמכם היתה אמורה להיות קשה יותר, אתה יודע
מה זאת רביעיה בבטן? ועוד בבטן של נימפה? הן גם ככה קטנות",
ענה האדם וחשף את שיניו, כעת הבין אייגז כי הוא ערפד ולא אדם
רגיל, ובלי שאייגז יספיק להשחיל מילה הערפד המשיך: "כעת לדבר
השני, קרן איילה היא האחות של שלושתכם, אבקש נא ממך לא לספר על
כך לאלדרקן ודראקוס, הם ידעו על כך בבוא הזמן, אתם מחולקים כך
שלכל אחד מכם יש תפקיד בחיים: אתה הוא המדריך האלכימאי, קרן
היא הלוחמת, אלדרקן הוא המאהב הקשת ודראקוס הוא הרוצח המעולה
ביותר של הזקן, אלי איו. בעתיד כל אחד מכם יגיע אל מטרות
הווצרותו, וכמו כל קבוצה טובה, כל אחד מכם יעזור לשני: אתה
תכין את הרעלים, אלדרקן, דראקוס וקרן יושתלו בתוך הטירה
המיועדת לרצוח בה, כל אחד בתפקידו שלו והרעל ייכנס לקיבת
המטרה".
"הא? לא הבנתי אותך כל-כך, אני אבין כנראה בעתיד על מה דיברת,
ערפד מוזר שכמוך", אמר אייגז ואז שאל: "ומה בקשר לשאלתי
האחרונה? מי אתם שתקבעו לי מי אני אהיה?"
"מנסיס היא אלת הערפדים. בתור אחד שמסתובב עם ערקדים, ועוד
ערקדים ששייכים לה, אתה שואל שאלות רטוריות למדי, בתור גובלין
שהאל שלו וויתר עליו במועצת האלים האלף-שנתית, והעביר את
הבעלות שלו אל האלה שלי, אני אפילו לא אענה על שאלתך בצורה
מפורטת יותר. עכשיו, למרות שלא שאלת זאת, אני אענה על השאלה
הנשאלת ביותר לגביך: מדוע דווקא ביום הזה נבחרת לשרת את האופל
הנצחי, ביום העשרים וארבעה, בירח המלא השישי, העומד בסדרת
הכוכבים הלא-ספורים? הסיבה לכך היא סיבה הנמצאת במוחו של כל
יצור ויצורה, סיבת הגורל. אני הוא אלי איו-קיירן, הזקן, אביהם
של דראקוס, אלדרקן, קרן איילה ואייגזילאן, אתה, אך בינתיים שמך
ישאר אייגזנייאן עד שיגיע היום העשרים וחמשי בירח השביעי", אמר
האדם שישב מעל אייגז. ואז החדר התמלא עשן והאדם נעלם.
"טוב... אם אתה אומר... לאן נעלמת? הו, אני שונא מכשפים", אמר
אייגז ויצא מהחדר, לפתע התלוו אליו שני נזירים והובילו אותו
לחדר מרווח וגדול בו היו מספר ספות בצבע שחור-ארגמן, שטיחי ענק
תחת הספות ובמרכז כל ארבע ספות היה שולחן גדול עשוי עץ חום. על
הקירות היו ציורי ענק ממלחמות קדומות בהם צבאה האפל של מלכת
הערפדים ניצח צבאות שונים אחרים, בתוך הציורים היו מתוארים
קרבות גדולים, בהם ראה אייגז אנשים ויצורים שונים שנראו עבור
אייגז מוכרים מאוד, כאשר הסתכל על אחד מהיצורים מלמל לעצמו:
"גרים", ואז עבר להסתכל על יצורים אחרים בציור.
לפתע נשמעו מאחוריו צעדים, וכשהסתובב ראה אייגז ארבעה נזירים
בגלימות שחורות, עם ראשים גלוחי ראש, נושאים חרבות והולכים כל
אחד לפינת החדר.
אייגז הסתכל על אחד השולחנות ומצא שם חרב בעלת נדן שחור וניצב
שחור. כאשר שלף אותה ראה כי הלהב שחור גם הוא, אייגז הרים את
החרב להתגונן וחיכה עד שאחד מהנזירים יתקוף.
נזיר אחד התקדם לעבר אייגז בעוד השלושה האחרים עומדים בצדדי
החדר ומחכים.
הנזיר החל להכות שוב ושוב באייגז ואייגז לעומתו הדף את המכות
באמצעות החרב השחורה, ובכל פעם שהחרבות פגעו אחת בשניה, מעט צל
שחור יצא מהחרב של אייגז והמכה הבאה של אייגז היתה חזקה יותר,
ויותר, הנזיר החל להאט את מתקפותיו ולפתוח פערים בהגנות הרבות
שהיו לו בהתחלה. אייגז החל לתקוף והנזיר החל לחזק את ההגנות
שלו, אך ברגע שהחל אייגז פרץ אחת מהגנותיו החלשות ופגע ברגלו,
צללים רבים יצאו מהרגל ואז אייגז שלף את חרבו ופרץ הגנה נוספת
שהיתה ליד הצד הימני שלו, הוא חדר את הבשר של הנזיר והרג
אותו.
הנזיר השני זרק את חרבו לאדמה ושלף שוט ענק, הוא החל לחדור את
ההגנות של אייגז ולפגוע בו ללא שום בעיה. אייגז, שלא לחם היטב
עם חרב, שעט לעברו כדי להקטין את טווח נשקו של הנזיר ולהאט את
התדירות של הפגיעות שלו בגופו של אייגז.
לצערו של אייגז, הנזיר ידע מה הוא עושה, ליפף את השוט סביב
רגלו של אייגז והפילו לקרקע, אך כשנפל אייגז הוא גילה כי ישנה
סכין על חגורתו, הוא זרק את החרב הצידה, שלף את הסכין והחל
לתקוף את הנזיר שוב ושוב - ובכל התקפה חדר את הגנותיו של הנזיר
וחדר את גופו, כעבור כמה שניות הנזיר נפל לרצפה ומת.
מפינה אחרת יצא נזיר עם שתי קאטאנות, פניו היו פני יפני אך
מגופו עלתה רוח רעה ואייגז הבין כי הנזירים הללו הם לוחמים
מתים.
הנזיר החל לרוץ לעבר אייגז ותוך ריצה הוא תקף את אייגז עשרות
פעמים אך פגע רק שלוש פעמים ועשה בו שריטות קלות בלבד.
כשאייגז תקף הנזיר עצר כל מתקפה שלו מלבד אחת אשר פגעה בבטנו
של הנזיר, ואז נשבר הלהב של הסכין.
אייגז קפץ לאחור ולקח את החרב שהיתה עבורו בהתחלה והחל להלחם
אתה למרות סיכויו הנמוכים בשימוש בה.
הנזיר קפץ לאוויר ובעט בפניו של אייגז כך שאייגז נפל לרצפה,
הנזיר כנראה חשב שלאייגז אין כל סיכוי כי מיד ביטל את כל
הגנותיו ותקף בחזקה את אייגז, אך אייגז לעומתו התגלגל על הרצפה
הצידה ותקף את הנזיר מלמטה עם החרב, שיפד את ראשו של הנזיר על
החרב וקם.
אייגז לקח מגופתו של הנזיר סכין נוספת, עשה סלטה לאחור ולקח גם
את סכינו של הלוחם השני.
הנזיר הרביעי זרק את חרבו ושלף מוט עץ אליו חוברו בשרשראות שני
כדורי ברזל עם חודים עליהם, ובתחתית הנשק היה חוד קטן של
סכין.
הנזיר הסיט את גלימתו לצד ואז זרק אותה מעליו, הוא היה משורין
בשריון עור עבה עם חתיכות ברזל עליו, שנועדו למגן את השריון
במעט, בנוסף היה עליו מגן קטן שנועד לעצור חלק מן המכות איתן
תקף אייגז.
אייגז הסתובב סביבו בעוד הנזיר רק הניף את המוט שלו, אייגז החל
לתקוף את הנזיר הרביעי אך כל התקפה שלו נעצרה, או על ידי כדור
הברזל או על ידי מגנו של הנזיר.
לפתע אייגז הרגיש כוח גדול כאשר שריונו האדום עלה ופניו השתנו
לפניו של דרקון זועם.
אייגז הרגיש כי צומח לו זנב וצומחות לו כנפיים, ואז ראה את
הנזיר צועד מעט צעדים לאחור, מלא אימה. אייגז החל לתקוף את
הנזיר וניתק אחד מכדורי הברזל כשפגע עם הסכין בשרשרת.
הנזיר צעד צעדים נוספים לאחור ונפל על הספה, טעות זו עלתה לו
ביוקר כי אייגז בדיוק תקף, חדר את השריון שלו, פגע בצווארו של
הנזיר כשלוש פעמים והפיל אותו משאר הגוף.
לאחר כמה שניות גופותיהם של הלוחמים הפכו לעננים של צל ואז
נעלמו, אך הנשקים נשארו בחדר, אייגז הביט לצדדיו ואמר: "אני
שונא קסם אפל", שיחרר את ידיו מכאב הקרב.
הוא ראה כי על אחד השולחנות הופיעו מספר דברים, כשהתקרב ראה שם
שני פגיונות בעלי להב מעוקל בצבע שחור, קדרה קטנה, רעלים שונים
ושיקוי החלשה אחד, הוא ראה גם תיק גב שהדברים נכנסו אליו. מלבד
זאת, הוא ראה שם בגדי משי חדשים בצבע שחור, שריון עור לכל גופו
ושריון שרשראות דק לחזה. הוא הבחין גם כי השריון האדום, הזנב
והכנפיים נעלמו ושב לו גוף האדם. בסופו של דבר, אייגז שם על
עצמו את אחד הסכינים בחגורה והשני במגף העור השחור שקיבל, את
בגדי המשי השחורים ואת שאר הדברים בתיק, הוא הסתכל שוב על
השולחן וראה שם שקיק קטן של כסף, ולאחר מבט קצר הוא ראה כי יש
שם חמישים זיטראב, ותלה את החרב השחורה כשהיא בתוך נדנה על
החגורה.