והיא לא אוהבת, והיא לא אהבה.
והיא לא כואבת, והיא לא כאבה.
והיא איננה אחרת, וגם לא היא
עצמה.
היא מרגישה לעתים מיותרת,
לפעמים היא קולעת צמה.

והיא בהחלט יודעת עד כמה
היא יפה.
והיא תמיד שומעת לכל העצות
הנדיבות שהיא מעניקה לעצמה.
והיא מודעת היטב למה כולם
רוצים ממנה,
לא, היא אינה יודעת מה
היא רוצה מעצמה.

והיא תמיד אומרת תודה
לאדון הטוב,
והיא תמיד עונה לו,
"לא, היום איני רוצה
לאהוב".
והיא גם קצת יודעת שבקרוב
גם הוא יעזוב,
וזה לא אכפת לה, אחרי הכל,
היא לא רוצה לאהוב,
ובעיקר היא לא רוצה יותר
לכאוב...


                           ללילך