אנשים נגדעים בדמי ימיהם,
מרפדים ערגות שפי בנימות שיריהם,
ניתז גיא אונם בסייפי אויב,
תצליל המקרה הנה אורב,
ידיהם משחת נעורת תיגדע וקרניהם
כמשו להם בעוד טרם נודע
שירת ברבורם באוזני הבריות תהדהד
לעת ערביים
קולה כקול בודד
שאונם ניבט בעיניי ההמיה,שמשברי איתנים
קנו לה מקום בתהום הנשייה,
לא שחוק ומתק שפתיים, לא רדיית דבש בחלומות
כיסופים ולא רוך מגעם ישוח את לב ההומים.
משכנם כנצח, על חפיר בתלם אדונם, עליו יגוננו
שרועים על קרקע, חרוכים מול מבקשי נפשם.
אנשים נגדעים ללא עוול בכפיהם,
אנשים נגדעים בדמי ימיהם. |
