יעל נווה / עלה ברוח |
כשועט בין הצללים
כפרפר שבוי בצלם
שמעופו הפך קטלים.
עיתים הוא עוד כורע
לנוכח אלומות
לנוכח עלומים
שנגדעו צרורות-צרורות.
אך לרבות, הוא מתנופף
בריק עכור שאין לו קץ
כבורר בין השקפים
ובין תוגה קהה, שעדי-עד שם תרחף.
נכתב לאחר הביקור במחנה ההשמדה אושוויץ, 5.3.04.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|