בסיפור התנ"כי המפורסם התיר אלוהים לשטן להעמיד את איוב במבחן
האמונה. לבקשת שר הרשע, שטען שצדקתו של האיש הישר נובעת מעושרו
הרב, - 'הנה כל אשר לו בידיך', אמר אז ריבון העולמים לשטננו,
'אך רק אל תשלח אותו לשלושה שיעורי פיסיקה רצופים'.
זה לא שלא ידענו לקראת מה אנחנו נכנסים כשבחרנו ללמוד דווקא
פיסיקה; אדרבא, אנשי שלומנו הבוגרים כבר אמרו לנו שזו
קטסטרופה. אבל לא נמצא נביא בעירנו שיזהירנו מפני השיעור
המשולש הנורא של ימי ראשון האיומים.

משוט בבית הספר ומהתהלך בו אנו באים בדיוק בשעה הנקובה, מוכנים
למרתון המתיש. אולם, אנחנו מגלים מייד שאיחרנו, שכן ה ו א  בא
דווקא לפני הצלצול. זה כלל וכלל לא נורא, שכן מורים רבים
מעדיפים להגיע לחדרי הכיתה כמה דקות מראש, על מנת להתכונן
לשיעור בניחותא; על כל פנים, נדמה לנו שהם לא מתחילים ל ל מ ד
לפני שהתלמידים באים.

אז אנחנו משלימים את החומר ומתיישבים, ומתחילים ללמוד. מסתבר,
אז, שהאנרגיה הדרושה לטעינת קבל כפולה מהאנריגה לפריקתו
(מדהים) ושגוף התלוי על קפיץ נע (בקירוב טוב מאוד) בתנועה
הרמונית פשוטה (!).

תלמיד קם ומבקש לצאת לשירותים. הוא מחזיר אותו מייד למקומו.
אכן, מקצוע  מ ר ת ק.

הזמן עובר והחומר מצטבר עוד ועוד. החזקים עוזרים לחלשים לעמוד
בקצב, ובשלב זה עוד מחזיקים מעמד; השעון מראה ששברנו שיא
ישראלי חדש בלמידת 10 נושאים חדשים: 3 דקות ו17 שניות. יש
הטוענים כי לו סלאבה היה מציע את הפיתרון שלו במקום הפיתרון
המסורבל ה"קלאסי", היה נשבר שיא עולמי.

אחרי עוד כ-15-20 תרגילים "מפתיעים מאוד" באלקטרודינמיקה,
מגיעים סימני שבירה ראשונים.

"המורה", כך תלמיד מהשורות האחוריות, "אולי נאט קצת את הקצב?"

הצחקתם אותו.
"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", כך הוא, ופוצח בלימוד
אלקטרוסטטיקה בקצב מסחרר (בחצי השני של הלוח: מתקף ותנע
במהירות מופרזת).
המירוץ נמשך והמכה האחת-עשרה שמעולם לא הכתה את פרעה נוחתת על
ראשינו העייפים - נוסחת לוטשי העדשות.
70 משפטי תרגול (מספר טיפולוגי) נוחתים עלינו כרעם ביום בהיר.
אפשר לפתור אותם, אליבא דטלמון, "כמעט בעל פה".
לאחר מאמץ רב מצד כולם וטונה אחת של דפי טיוטא עמוסים קשקושים
של קווים ואותיות יווניות, ולדימיר, הרוסי הכיתתי, פותר את
התרגיל בעל פה.
"אולי נעשה הפסקה קטנה?" - מגיעה מהעם היושב בציון הצעה שאי
אפשר לסרב לה.

אז מסתבר שאפשר.
"רק נסיים את התרגיל," - הוא אומר בצפרונות, שעה שמשקולות
וקפיצים מיתקתקים על הלוח בקצביות. אבל אנחנו יודעים שהתרגיל ל
ע ו ל ם  אינו מסתיים.
"הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו" - כך הוא.

עכשיו אנחנו כבר באמת מתחילים לבכות. אחדים פונים לעזרת הקדוש
ברוך הוא ומתלוננים על הכמות הבלתי נסבלת של החומר החדש
(טלמון: "אתם דווקא כיתה עם הרבה פוטנציאל", לומדים פוטנציאל
של מטען בשדה מגנטי), אחרים מנסים לחתום ויתור ("הפסדכם עוד
יצא בשכרכם"/אורכי גל והתאבכות). 130 תרגילי חזרה + מע"מ
כחוק.
אנו מסתכלים החוצה. כמעט חושך. כל שאר התלמידים כבר הלכו
הביתה. שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה. ורק אנחנו, גוזלים
רכים, נשתכחנו מלב לבדנו תחת כנפי הטלמון.

ובינתיים, בפנים, הבריות קורסות תחת העומס. קריאות "שמע ישראל"
נשמעות בחלל החדר. החלשים מאבדים עצמם לדעת, השפויים חולמים על
חופש ושדות ירוקים ושופעי כל טוב. טלמון משיב להם בשדות
חשמליים במתח גבוה ("זה מחוץ לתוכנית הלימודים, אבל כדאי בכל
זאת לעבור על הניואנסים של הנושא הזה").

נשיא המדינה מתקשר להביע תמיכתו במאבק, אבל גם זה לא מרשים את
הריבון ("לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה"/מטולטלת
פשוטה עד מסובכת). המחתרת הבאסקית מציעה עזרה צבאית ("העבודה
מחייה לבב אנוש", משפט עבודה אנרגיה).

אחד התלמידים קורס במה שנראה כהתקף לב חמור. הוא מפונה לטיפול
נמרץ. טלמון רושם לו חיסור ומבקש מחברו שייקח עבורו את דף
התרגילים.
הרופא ממליץ לחכות למנוחת החולה לפני שמפילים עליו דף באופטיקה
פיזיקלית. טלמון מסכים במחווה נדירה של הומניות, ומטיל עליו רק
חידה "מאוד מרתקת".

בינתיים אנו זוכים לסולידריות בינלאומית. מוקמת ועדה ממלכתית
לטיפול מיידי במצב, והועדה מודיעה שתגיש המלצותה בתוך 9
חודשים. זה בסדר, כי נראה שהשיעור לא ייגמר עד אז. עדשות
קמורות, קעורות וכעורות. דרך החלון אפשר לראות את החבר`ה
מביולוגיה מקפצים בעליצות. כל כך קרוב, כל כך רחוק.

צבא ארה"ב שולח את היחידה ה-101 המוטסת לסגור את האיזור. הכיתה
מוכרזת שטח צבאי סגור ומסוקים חגים באוויר. עשן שחור מיתמר מעל
הכיתה, והפעם לא במסגרת הדגמה "מאוד יפה ומאוד מפתיעה"
בלבורנטיה.

כוחות מיוחדים פורצים פנימה במבצע משולב של סיירת מטכ"ל, שייטת
12 והימ"מ. נשיא ארה"ב משגר איום לשימוש בנשק גרעיני.

טלמון משגר חזרה "נחש דומה לנקניק, אבל נקניק הוא נקניק ונחש
הוא נחש".

הלוחמים האמיצים בורחים כל עוד נפשם בם. נשיא ארה"ב עושה
במכנסיים.

העולם החופשי מודיע על כניעה לכוחות חזקים ממנו (לרוב
צנטריפוגליים), ומכניס את מנהיגיו לבונקרים.

מיליונים במכה בורחים למדבר. כאוס.

ואז מגיע המפנה. קמילה, הרוסיה הכיתתית, קמה.
"טלמון", כך היא, "השיעור נגמר לפני 40 דקות".
"אהה, תודה, קמילה."

דמעות שמחה. צהלות. ריקודים. זיקוקים. אתחלתא דגאולה.
שבוע-הבא-אותה-שעה.