אכזבות קטנות
שנאספות
והופכות לכבדות
עם בוא ערב
מתחבקות
מתמזגות
קשות כמו פלדה
ועם בוקר
ננעצו בי כמו חרב

איך יכולת אתה
שבעין רוחי
לא היה בך
שמץ של דפי
בצבעים של שחור
וכסוף מתכתי
לכער
להשמיד כזה יופי

הן היה כאן איזון
מין הרמוניה ספונטנית
כה חסרת הגיון
ואולי לא נורמלית
מה אהוב לי הקול
מה רכות השפתיים
כה חסר לי מגע
של אותן הידיים

אבל אין לי דבר
חוץ מחרב ובכי
והדמעות יתייבשו
אצלי על הלחי
ולקראת צהרים
אעצום את העיניים
לחכות לאכזבות
שיתפוררו בינתיים