לוקח מכחול
וידיי רועדות.
ציור של המון
משאלות אבודות.

תקווה אחרונה
ומבט לאחור.
דבר לא נשאר
ועבר בשחור.

שוב רץ אל האור,
אך הוא לא מתקרב.
אדם צבעוני
שאותי מתעב,

הולך ונכנס,
לדלתות הסתרים.
צללים ורוחות
בשבילי חברים.

אני שוב הלכתי
וכבר לא חוזר.
כל צעד רק האופל
סביבי מתפזר.

אוסף את חיי,
לנקודת התחלה
ושוב מפזרני
אדון אפלה.

שחרר נשמתי,
והרשה לי למות!
ידיי נכבלו
בקשרי העבדות.

ליצן השטן
לעולם אשאר.
הים שנפלתי אליו
רק סוער.

הצחוק של ההרס,
הכל להבות
ומר גורלי
מקבצן נדבות.