"שדים" מאת פיודר מיכאלוביץ' דוסטויבסקי רומאן בשלושה חלקים

תראו
שתיתי קפה
בעדינות
ואני הולך בסלון
ומשקיף מדי פעם מהחלון לרחוב
כמו בפריז משורר ואיש תרבות
אל דאגה
עוד
תתעמת זו
עם המציאות
לרוב
ותבנה סינתזות
כבעבר
וגם הלכלוך והדחיות
יופרשו ממנה
בקיום / בדימוי
שלה
תרבותית
כמו שפעם
הסתכלה על יצירה חזותית מודרנית
מטביעה בעצמה
תחושות / השלכות אומנותיות ביצירה
ה-"עולם" ימשיך
הנה כבר פחד
סלידה מנחיתות
מנחותים תרבותית
בערוצי הרדיו
במפגשי אנוש ברחוב
הטוב ביותר היה
שתנחיתו אותה
בשיאו של תהליך ההי הבלתי מאוזן הזה
למרכזו של סלון
עמוס כורסאות רכות
אבל שאתה מרגיש כמעט לא משנה מה רמת רכותם
כאילו איכשהו הן מלאות כמו סיליקון
(בגלל האווירה)
ועם פרקט עץ מבריק
לא מאוד מאוד מאוד מאוד
כהה ומפוספס לפי סמני מבנה הצמיחה של העץ בטבע בפארק שבו גדל
סלון נימוסים
שיהיה (בסלנג) סלון רוסי-צרפתי
נערות בחולצות בטן שאפשר לראות שהן
עשויות שנהב אולי נשמע ישן קצת שנהב אבל פה זה נכון ותקף
(טוב)
יקפלו זרוע לאחור וכשתתגלה ידם בחזרה
תהיה בה מטקה קטנה
הוא ייחבט ככדור הפינג פונג שלהן
בארוחות בסעודות ערב בשריות
אצבעותיו מרעידות את הסכין והמזלג
פרטי מאכל זעירים נשמטים מהם
הוא יסתכל על זה
ויראה שהוא קיר גבוה לשמים ודי צר
שנקרעים בו קרעים כמו בניר לבן עבה חלק של הדפסה
קרעים שחורים שהניר מתגלגל ומתקפל פנימה בהם
גדולים
מהרבע הראשון בתומו ולמעלה