עברה שנה.
שנה ראשונה בלעדיך.
אני שונאת את היום הזה! אני שונאת את החודש הזה! שונאת את
הלילה הזה! הלילה שבו הלכת לתמיד... שונאת את השנה הזאת, שעברה
בלעדיך...

אני לעולם לא אשכח את השיחה שלנו... שרצית לבוא בלילה ואמרתי
לך לא לבוא... ואני בחיים לא אשכח, בבוקר... רק כמה שעות
אחרי... "נהג האופנוע שנהרג הלילה בתאונה הוא... בן 17..."
השורה הזאת בחיים לא תצא לי מהראש... רק כמה שעות לפני
דיברנו!!! אתה רצית לבוא אלי!!! אתה כל כך רצית... כל כך
ביקשת... רצית שנעשה משהו מחר... וידעת שאני לא אתקשר... כמו
תמיד...
אפילו אמרת לי... פעם ראשונה ואחרונה! אמרת לי ש"אתה מכיר אותי
ואתה יודע שאני לא אתקשר"... אני כל כך זוכרת את זה... כאילו
רק כרגע ניתקנו...
כאילו שידעת שזה הולך לקרות... פתאום, באותו לילה, התקשרת
להמון אנשים... וחודש לפני, פשוט אמרת לי: "אני לא מתקשר
יותר... אם תתגעגעי אלי, תתקשרי", ולא התקשרתי... אבל אתה
התקשרת שעה לפני התאונה...
ואף פעם לא אמרת לי שאתה יודע שאני לא אתקשר - למרות שתמיד
עשיתי את זה... ורצית כל כך לבוא... ממש ביקשת! ואני...

אני שונאת את עצמי על כל שניה שיכולתי להיות איתך ולא עשיתי את
זה...! שונאת את עצמי שלא הערכתי אותך כמו שהייתי צריכה...
ואני כל כך אוהבת אותך! וכל כך מתגעגעת! ומעריכה! וזוכרת!
וכל כך רוצה לראות אותך! ולהגיד לך את זה!!!
אתה שינית אותי, מלאך שלי... גרמת לי לראות את החיים אחרת...
גרמת לי להבין כמה היית מושלם וכמה אני הייתי מגעילה ולא
התייחסתי אליך כמו שהגיע לך...
גרמת לי להבין בדרך הכי קשה שיכולה להיות...!
אבל העברת לי את הגישה שלך, שצריך ליהנות מכל רגע! כי חיים רק
פעם אחת... וכי העולם שייך לצעירים...  ואתה תישאר צעיר
לנצח...

אז מדי פעם... בין כיף לכיף... אני נעצרת... ונזכרת... בידיד
שהיה לי... ושכבר אין לי... ואז הכיף נעצר... וכל כך קשה...

והחיים נמשכים... והשנים עוברות...

אבל הגעגוע לא...



מלאך שלי, אתה בלב שלי, תמיד!
תודה שהענקת לי את הזכות להיות ידידה שלך!!!
אני לעולם לא אשכח אותך!