בעקרון זה נסיון שלי לכתוב סיפור קצר. זה לא משהו אמיתי

"אה... סוף סוף. פה קצת יהייה לי שקט" אופיר חשב לעצמו בזמן
שהוא יצא מהבניין. מתהלך לו ברחוב, שומע רק צרצרים. עובר
בסמטאות, ברחובות נטושים, אבל עדיין רועש. הוא חזר הבייתה, לקח
את המפתחות ונכנס לאוטו. שם שיר רגוע במערכת והתחיל לנסוע, מה
יותר שקט משיר רגוע, בווליום חלש, באוטו סגור באמצע הלילה? אין
צפירות, אין אנשים צורחים... כלום! פשוט ריק! אבל בכל זאת,
עדיין רועש. "סליחה, יש לי שאלה." הוא שאל מישהי שעמדה במעבר
חציה. היא חייכה אליו והוא שאל "אם היית רוצה להתנתק מהעולם,
להיות במקום שקט ומרגיע, לאן היית הולכת?". מיד היא ענתה לו
"לים!". כמובן שהוא בתור הבן אדם שנדלק תוך שניה נדלק עליה.
"וואלה! תודה." הוא התחיל לנסוע מטר, שניים ואז פתאום עצר.
רוורס... "רוצה לבוא איתי?". היא רצה לצד השני של האוטו
ונכנסה. אופיר הסתכל עליה, בחן אותה. אל תטעו, כשהוא בוחן הוא
מסתכל קודם כל על העיניים, אח"כ על השפתיים ואז על הרגליים.
אח"כ על כל השאר. היו לה עיניים מדהימות! עיניים חומות בהירות,
שפשוט גרמו לו להתאהב בה. ועם השיער השחור הגולש... זהו זה,
הוא מאוהב. "לאיזה חוף ניסע?" הוא שאל. "איזה שאתה רוצה". והיא
המשיכה לחייך, כאילו היא מרגישה את דפיקות הלב שלו. הוא חשב
בראש מהר איזה חוף ים יהייה הכי כיף לנסוע אליו. איזה חוף...
איזה חוף... טוב נו, כרגיל, חוף הצוק. הם נסעו, בדרך הוא תפס
את ההגה ביד שמאל והושיט את יד ימין לעבר היד שלה. התחיל לעשות
לה נעים ביד. היא התחילה לחייך שוב. אחרי חמש דקות היא הפסיקה
אותו, ופשוט החזיקה לו את היד. חזק חזק חזק. ואז הם הגיעו לים.
"אז מה עכשיו? רוצה להשאר באוטו לשמוע מוסיקה או לרדת לחוף?"
"אממם... נרד לחוף...". איך שהוא ירד מהאוטו אופיר רץ לפתוח לה
את הדלת ועשה עצמו משרת. הם התהלכו להם בים ודיברו. זיינו אחד
לשני ת'שכל ובעיקרון מנסים להגיע לנקודה - הנשיקה. אחרי שעתיים
וחצי של חיבוקים, ליטופים וזיוני שכל הם חזרו לאוטו. הוא החזיר
אותה הבייתה. ואז זה קרה. הרגע הגורלי. הם עומדים בפתח של
הבניין שלה. היא נתנה לו את הטלפון שלה, הוא שם בכיס ואז שם לב
שיש לה דמעה בעין. ואז הדמעה זלגה לה על הלחי. לפני שהיא
הספיקה לטפטף לריצפה הוא ניגב לה את הדמעה ושאל אותה מה קרה.
"אני מצטערת, אני לא יודעת מה קורה לי. זאת פעם ראשונה שאני
מרגישה ככה." העבירה את ידה על הלחי שלו, מלטפת. "אני יודעת
שזה נשמע מטורף אבל אני מפחדת לאבד אותך. אני מחכה למישהו כמוך
הרבה זמן ועכשיו, אחרי שמצאתי אותך, אני לא רוצה לאבד אותך."
אופיר התחיל להרגיש מוזר והרגיש הזדהות עצומה איתה. "אני רוצה
שתבטיח לי משהו, אני רוצה שתבטיח לי שאתה לא סתם, שאתה לא
מעמיד פנים, שאתה לא רוצה סטוץ, שאתה לא מפחד ממחויבות, תבטיח
לי... בבקשה...". הוא עמד שם, מנגב לה את הדמעות האחרונות ואז
הוא עמד להגיד משהו אבל פתאום נעצר. לא, לא עוד פעם. עד שמצאתי
שקט, עוד פעם רעש? "די!!! אני לא יכול ככה!! תסתמו כבר!!! אני
לא רוצה אותכם!!!! ש-ק-ט!!" הוא צרח לעצמו בראש. ואז מבלי
שום הודעה מוקדמת, במקום להבטיח לה, הוא נישק אותה. הם התנשקו
במשך כמה דקות. ואז פתאום, שקט. הכל נרגע! הוא לא שמע יותר
כלום! הוא ראה רק אותה! "אני מבטיח". היא חייכה, נתנה לו נשיקה
ועלתה למעלה. הוא רק עמד שם, סוף סוף מאושר! אחרי שנה וחצי
שהוא מנסה למצוא שקט! הוא מצא, סוף סוף. ואז פתאום הוא קלט,
הוא לא יודע בכלל איך קוראים לה! הוא רץ מהר מהר למעלה, מחפש
אותה ולא מצא. לא היה אכפת לו. למרות שהיה לו מספר טלפון הוא
עבר דלת דלת, מלמטה למעלה. ואז בדירה 7 היא פתחה לו את הדלת.
בקול מתנשף, "דרך אגב, איך קוראים לך?". היא הסתכלה עליו במבט
מוזר. "גל, למה? מי אתה בכלל?". אופיר לא ידע מה לענות! פתאום
הרעש חזר, הצרחות חזרו והכל חזר ליהיות כמו שהוא היה כמה דקות
לפני כן למטה. ואז פתאום הוא קלט עוד מישהי, מאחורה, בתוך
הדירה. אחיות תאומות! בלי לבקש בכלל הוא רץ לתוך הדירה, רדף
אחריה ושאל אותה לשמה. היא צחקה, ואמרה "לורן". הרעשים
נרגעו... לא לגמרי. אז הוא נישק אותה פעם אחרונה וחזר הבייתה.
כשהוא נכנס למיטה הוא פתאום הבין, לורן היא זאת שתביא לו שקט.
מאותו יום הוא התחיל לשמוע את העולם במקום את הצרחות.



מצפה לתגובות... בכל זאת סיפור ראשון

בסיפור יש כל מיני דברים שבאו מהחיים שלי. אם בא לכם אני יכול
להגיד לכם מה.