[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ביג צ'ייף
/ I Feel Your Payne

"I feel your pain"
היא אמרה במבטא הבריטי הכובש שלה, ולרגע באמת חשבתי שהיא
מרגישה את כאבי, אך מיד תקפתי...
"How can u feel my pain? u hardly knew him! for fuck's sake,
don't try to comfert me, just leave me alone"
זעמתי עליה.
"איך היא מעיזה לנסות אפילו לנחם אותי?" פניתי לגלית, היא תמיד
יודעת מה להגיד לי כשאני מצוברח.
"אהמ, אני לא יודעת מה להגיד, תעזוב אותי קצת. הוא היה החבר
הכי טוב שלי אני לא יכולה עכשיו לפתור משברים שלך!" פלטה
גלית.
הוכתי תדהמה! גלית? והוא? חברים טובים? ממתי? איפה אני הייתי?
"גלית?" פניתי אליה בקול רעוע אך מלא התנצלות "אני מצטער, לא
ידעתי".
"אף אחד לא ידע" סיננה מבין שיניה "ככה הוא רצה שזה יהיה".
משום מה רגש טוב עטף אותי, סוף סוף מישהו מבין איך שאני מרגיש,
אך מיד קלטתי את גלית בוכה, ואת מרילין מצחקקת עם אחד האנשים
שהיו בסביבה.
נתקפתי זעם וחרדה, החבר הכי טוב שלי שוכב פה, והיא שם בצד
מצחקקת, ניגשתי אליה ולחשתי:
"you can go now, and i don't ever want to see you again"
היא הביטה בי במבט של מה עשיתי? ופשוט החלה ללכת.

כשאני מביט אחורה, אני גאה, זה מה שהוא רצה שאני אעשה מזמן.
גלית התחילה לבכות, אני לא יכולתי לעשות כלום, פשוט הייתי
בשוק, גלית? ההיא ששום דבר לא הצליח לגרום לה לחשוף רגש,
בוכה?
בהייתי בה מספר שניות ואז קלטתי, הוא היה יותר בשבילה מאשר
שהוא היה בשבילי, ואני הייתי כל כך אטום וחסר רגש כלפיה ולא
קלטתי זאת.
רצתי אליה וניחמתי אותה אך עדיין רציתי לדעת איך וממתי הם כל
כך קשורים יחדיו, אז שאלתי בהיסוס "מה קרה בניכם גלית? תספרי,
לפעמים זה עוזר לכאב"
היא הביטה בי, ולא אמרה כלום, פשוט שמה את ידייה עליי והמשיכה
לבכות.

באותו יום שאחד הרופאים ניגש אלינו ואמר שההתמכרות שלו
לואלקיר  בשילוב עם כמויות האלכוהול שאני והוא צרכנו עלולים
לגרום לו לאי ספיקת לב, אבל לו לא היה אכפת, וגם לי ת'אמת...
אני מניח שזו הייתה הטעות השנייה שלי, הראשונה הייתה שבכלל
סיפקתי לו את הואלקיר.


עכשיו חברי הטוב ביותר וגם לקוחי הטוב ביותר שוכב פה מולי חסר
רוח חיים.
אני מתחיל לדאוג לעתידי הכלכלי, האם זה יתכן? האם אני כזה
שיטחי?
מסתבר... לקוחי הטוב ביותר שוכב פה מולי, כבר לא חברי הטוב סתם
לקוח מועדף.





קמתי בזיעה קרה מהמיטה, "מרילין, שוב היה לי את החלום ההוא"
אמרתי בפחד כשזיעה נוטפת על ציפת הכרית שלי
"אבל אתה יודע שהוא לא נכון! אני ואתה בעצמנו הכנסנו לו את
המחט, הוא לא ישוב" אמרה במבטא בריטי כבד
"לא לא החלום הזה, החלום השני, אחרי המחט..."
"מה עשינו עם המחט ההיא בסוף, אתה זוכר בכלל?" שאלה בתמימות
מוזרה
"קברתי אותה מתחת לקבר שלו, זה היה רעיון סימלי של גלית, גם כל
הרעיון המקורי של לדקור אותו במחט עם ואלקיר היה של גלית את לא
זוכרת?"

לפתע שמעתי ריסוק מהצד השני של הבית, וצווחה שיכלה לבוא רק
מגלית, רציתי לקום ולברר מה קרה, אבל לפתע הבנתי בעצמי כשכוון
אליי אקדח 9 מ"מ, וצעקו עליי "עצור, משטרה" "אתה רשאי ל..."
וכל מיני קלישאות.

מרילין חייכה לה בצד אך דמעה נצנצה בעינה. השוטרים לא עשו לה
כלום משום מה, ואז היא לחשה לי:
"I did feel your pain, and you'll go now, and i'll never see
you again"

ואז זה הכה בי, היא? והוא? גם כן? בשלב זה אני כבר לא יכול
לשנות כלום, אותה מחט בדרך אליי כשאני קשור לכיסא.
צווחה אחרונה הסתננה מפי בזמן שנכנס אליי החומר המזיק שכל כך
אהבתי למכור. צווחה אחרונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לויברטור שלי
קוראים פייר
ואני גאה בזה!







פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/8/01 13:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ביג צ'ייף

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה