אמרת לי שאתה אוהב אותי. לקח לך זמן להבין את זה, ועוד קצת זמן
להודות בזה. אני מבינה, לא פשוט לאהוב אותי.
לא פשוט להסב לי אושר, לא פשוט בכלל, אפילו מסובך להיות נאהב
על- ידי.
כי אני אגואיסטית, ופגיעה כל- כך... למרות שעושה רושם אחר.
אני מטעה, אני יודעת. ולא בכוונה.
אני גם טיזרית, אבל בעצם מפחדת ממך, מהקירבה אליך, מהסיפוק
שלי, מהרצון שלך... מכל המהות שלנו יחד.
אני בנאדם של לבד. קשה לי לחלוק איתך את האושר שלי ואת החרא
שלי. אולי בגלל זה עזבתי אותך והשארתי את שנינו עם לב מרוסק.

ועכשיו אתה מספר לי עליה, כמה שטוב לך איתה, ואחרי הכל אני
מבינה.
היא בטח בחורה פשוטה ויפה, שהחיים שלה לא החמירו איתה יתר על
המידה. אבא שלה לא דפק לעצמו כדור בראש, המשפחה שלה לא מפולגת
ומסוכסכת, היא לא מדברת על מוות כל שני וחמישי ולא מרטיבה את
החולצה החדשה שלך מזארה בדמעות פעם בשבוע לפחות.  היא תמיד
עונה לטלפון ומחכה לך במיטה כל ערב. תמיד בא לה, והיא תמיד
אוהבת. והיא עושה קולות כאלה מושלמים כשהיא גומרת...
היא מתוקה ומושלמת, ויש לה שם פשוט, כמו יעל, או הילה, או משהו
בסיגנון.
היא מכינה אחלה ספגטי ברוטב עגבניות (כי אתה אלרגי לחלב), והיא
בראש שלך, ובגיל שלך, ומבינה ואחראית. היא לא מעצבנת אותך,
ואמור להיות לך טוב איתה כמו שלא היה לך טוב מעולם.
אז אולי תסביר לי למה אתה כזה מזוכיסט, ולמה אתה עדיין נתלה
עליי, אפילו שעשיתי לך כל- כך הרבה רע. ולמה אתה ממשיך לאהוב
אותי ולגעת בי למרות הכל.
זה לא מגיע לי, ובטח שלא מגיע לך.
אתה נועדת לחיים הפסטורליים, אהובי. סבל ועצב הם לא מנת חלקך,
ודיכאון תמידי לא נמצא בלקסיקון שלך.
אתה לא תבין. גם היא לא. ואני לא מדוכאת או מלנכולית, אני פשוט
מעריכה את האושר שלי הרבה יותר, כי הוא לא בא לי בקלות. אז
כשיגיע, אני אחבק אותו חזק חזק.
ואם יום אחד אני אחבק אותך כל- כך חזק שכמעט תחנק, וכל- כך
הרבה שיכאבו לך הרגליים, תוכל להסיק את המסקנה.
ואם תהייה מספיק חכם, זו גם תהייה המסקנה הנכונה...

אז רק תהייה פה. אל תעשה כלום, אל תגיד מילה. אפילו אל תחבק
אותי. רק לדעת שאתה כאן.
תגרום לי להרגיש כמו שאני מרגישה כשאני שומעת את השיר הזה של
עברי לידר שאני כל- כך אוהבת.
אם אני רק אדע שאתה באותו חדר יחד איתי, אולי אני אשנא את עצמי
קצת פחות. קצת.
אתה גורם לי להיות אדם טוב יותר, רק במהות שלך, תבין.
אז תבוא, ותביא איתך איזה ספר. שיהיה לך מה לעשות.

(זכויות לאביב גפן על הכותרת)