1.

ובחלומות שלו הילך הלוך ושוב, הלוך ושוב, וראה את הכל, והתעורר
ולא ראה כלום מחלומו.
לא טוב האדם משתלב, כי מחשבתו סומאת ורוחו חולפת לה כרוח
פנטום.
וכלום מביט הוא על השמיים ורואה גבול או שמא נצח, יופי או שמא
מחבוא.
עיניו ראות, עיניו רעות, עינו רעה, מבין הלכים ולא אמת, ייקח
מוחש, כה רב הוא שומט.
ואייה יש עוד אם לא למעלה, והכל מתחיל ונגמר היכן שלא רואים,
זה סוד החיים.
אפס מענה כי נחוץ שאלה, בורים תמיד כשאין יחיד, בורים גמורים.
ומתהלך בינו לבין עצמו ומהרהר, יושב וחושב על משמעותו ולא
פותר.
היש פיתרון של ממש לקושיה-לא-קושיה שכזו, אוספים קש אל קש
ועדיין לא.
משמעות ועתיד לעולם אינם בגדר המוגדר, מה שהיה היום לא יחזור
מחר.
מה שהרגש הביא כגלים, לא יתחלק בין אחרים. וגלמוד. ורדוד. כה
גלמוד ורדוד.
ענה לי עכשיו, הו אלוהים אדירים, מה מקומי בין האנשים?

ואם לטומא שמת דין אותי לחסד.
ואם לדבש ולחסדים אותי כאן תשים, אודה לך, הו אלוהים כבירים.
ואם לא ולא, אזי חיים-לא-חיים.