- אאאההההה!!! אפשר לאשפז את עצמך? כי אני רוצה.
- שלום, אני דר ויש לי בעיה. אני מודה. ואפילו לא אחת. כמה. מה
כמה? הרבה. המון. אני דר ויש לי ים של בעיות. אני לא ילדה קלה
ודברים לא באים ועוברים לי בקלות. רע לי בנשמה ואני שוקלת
התאבדות.

- או, שלום דר. באת למקום הנכון. נסמם אותך עד שלא תדעי מי את
ומה את עושה בעולם הזה.
בעצם את כבר לא יודעת מי את ומה את עושה בעולם הזה. אז אולי
נוותר על הסם?

- את דפוקה!
- קצת, כן.
- יופי. גם אני. אבל בכמויות.
- אה אה.

- אני הכי לבד בעולם, אבל יש לי מליוני אנשים ודמויות ופנים
שמקיפים/ות אותי.
- זה טוב, דר. זה מצוין. צריך תמיכה.
- ומה אם הם דמיוניים?
- קצת פחות טוב.
- כן... טוב אנחנו די קרובים, אני וההמון אנשים שלי.
- יופי. יופי. הם עוזרים?
- להיפך. אבל אי אפשר להיפטר מהם כמובן.

- איך את מגדירה את עצמך?
- עצובה. דר העצובה. או הזקנה, לחלופין.
- באמת?
- בטח.

- אני הולכת למות?
- בסופו של דבר כן.
- ולא בסופו?
- מה אני נראית לך?
- דר שמתה מעצב. על מה את עצובה?
- על מה שיש לי ועל מה שאין לי. על מה שהיה ועל מה שאף פעם לא
יהיה. על הכול. חוץ מהשאר.

- ?
- חחחחחחחחח
- מה?
- גם את מומצאת.
- אז מה? אז את יותר טובה ממני? מה הקטע? אני קיימת בדיוק
כמוך. אולי אפילו יותר.
- אבל אם את תמותי. אני לא.
- חלק ממך ימות!
- כניראה לא חלק כזה משהו חשוב.
- באמת?
- באמת!

- זונה.
- אמא שלך.
- זאת גם אמא שלך. אל אם כן את מחשיבה את עצמך כאמא שלי ואז
יצאת עוד יותר דפוקה מדבילית.

- לכי...
- לאן? ולמה? ו...את בכלל לא רוצה שאני אלך. את תהיי ממש, אבל
ממש לבד. ככה יש לך עם מי לדבר.
- לא רוצה לדבר איתך.
- את עושה את זה וממשיכה לעשות את זה בכל שניה ביום. למה, דר?
למה את לא מפסיקה?
- אני רגילה לחיות ככה.
- הבנתי.
- אני לא רוצה לחיות ככה, אבל זה מה שיש.

- את יותר פגיעה מיתוש עלוב.
- הוא לא כזה עלוב.
- הוא לא משהו. יש לו קטע. הוא די גמיש.
- אחלה.

- די ציניות! חלאס! אני יצרתי אותך אז אני יכולה גם להרוס
אותך.
- רק תנסי. את לא חיה בלעדינו.
- עכשיו זה אנחנו?
- תמיד זה היה אנחנו.
- כן, נכון...

- דר...
- מה? אל תתחילו!
- דר...
- מה???
- דר, את רעבה. דר, את מכוערת. דר, את מגעילה. את שמנה. דר...
את משעממת. אף אחד לא אוהב אותך, דר! אף אחד...
- לא נכון. אני לא רעבה בכלל. יש לי בחילה כבר. אני לא מכוערת.
לא ברבי מהממת אבל לא מכוערת! אני יכולה להיות מצחיקה. אנשים
צוחקים ממני. אני לא משעממת.
- דר, הם צוחקים מרחמים. מהדפיקות שלך. את ריקה! ריקה מבפנים
ומבחוץ!

- דר... באסה להיות את, אה?
- לא נכון. אני די אוהבת את עצמי. אני יכולה להיות ממש בסדר.
- אהבת את עצמך היום בבוקר, דר?
- לא.
- למה?
- כי רציתי להיות מישהי אחרת. כי הוא בכלל לא אוהב אותי. הוא
לא שם עלי.
- ולמה?
- כי הוא אוהב מושלמות. אני לא מושלמת. אז אני ידידה שלו. אז
אני מקשיבה לו. בזמן שהוא מקשיב לאחרות.
- כואב, אה? לא להיות נאהב. כאילו לא להיות...

- אם אני מתאבדת אתם מתים איתי. זה לא חכם לעצבן אותי. לגרום
לי לרחם ולשנוא ולתעב את עצמי. כי כפי שאתם יודעים אני מסוגלת
לקפוץ פה מהגג. אתם הולכים איתי.
- אנחנו שותקים, תודה.
- מה, למה שתקנו?
- היא שוב איימה להתאבד.
- כן, משוגעת זאתי.

- היי, הקטע שלך עם היום בבוקר. יופי של דוגמא.
- כן, גם אני אהבתי.
- מה, באמת אהבתם? תודה.
- ושלי לא היה טוב?
- היה גם. לך יש בדרך כלל עקיצות כאלו.
- כן, רק שפעם היא הייתה מאיימת רק בשלב מאוחר יותר.
- נהיה פחות מצחיק.
- לא כיף כמו פעם...
- נו, מה לעשות?
- כלום.
- כן, זה מה יש.

- הלכנו לישון?
- חחח, כן בטח. זמן החלומות הגיע!!!
- תור מי היום?
- תורי, לא?
- את היית אתמול.
- אז ביחד, טוב?
- נו טוב... מוכנה?
- תמיד.