תפוח תמיד חשב שהוא אלוהים, בדרך כלל זה לא הפריע לאף אחד.
כשהוא היה על העץ כול התפוחים חשבו שהוא סתם צוחק איתם והוא
בטח יהיה אחד מהתפוחים האלו שבסוף נופלים על הרצפה ונרקבים.
הוא תמיד נראה לכולם כאילו הוא הולך ליפול.
כאילו המראה הנורמלי מבחוץ שלו בקרוב יהרס מהפגיעה ברצפה, ואז
הכל יהיה כאילו אותו דבר, רק בלי ההומור הלא מובן שלו.
יום אחד, יום חביב במיוחד, בא האיכר לקטוף אותם ולקחת אותם.
הם כבר ידעו שהוא עושה את זה מדי פעם, אבל לא ידעו לאן הם
נלקחים כמובן - התפוחים עצמם נקטפו ע"י מכונה, אבל האיכר בכל
זאת דאג לכל אחד מהם, וגם לתפוח שחשב שהוא אלוהים והנה כל
התפוחים נשלחים לבית האריזה, פה כבר באמת טיפלו בהם ידנית.
התפוח שחשב שהוא אלוהים הושם בארגז שסומן "למכירה לרשת שיווק"
ולאחר מספר שעות וקצת טלטולים, הוא מצא את עצמו במדף של הפירות
בקו אופ. כל הזמן הזה- הוא אמר שהוא אחראי על הכל, כי הוא באמת
האמין לזה, כששאלו אותו מה יהיה שם, הוא אמר שהוא שכח.
אנשים באו, ומיששו אותו, והוא הסתכל להם בעיניים ואמר שהוא
יודע מי מהם יקח אותו הניחוש שלו דווקא היה נכון, והוא קפץ
לתוך שקית של זקנה אחת להשתאות כל האחרים, הוא חיכה קצת, עד
שהזקנה תשלם עליו ותלך.
הדרך לבית של הזקנה הייתה משעממת, הליכה בקצב איטי וקבוע.
הוא כמעט נרדם כשלפתע הוא שמע קול:

"ריבונו של עולם, איפה אתה? תראה לי שאתה קיים!!!"

צעק הקול, זה לא נשמע כמו תפילה, או זעקה של שיברון לב,  זה
נשמע יותר כמו סתם שאלה הגיונית לחלוטין של אדם סקרן.

"ריבונו של עולם, איפה אתה? תראה לי שאתה קיים!!!"

אותו הקול בדיוק, אותו טון.
בפעם השנייה התפוח כבר ראה מי צועק את זה, עומד באמצע רחוב
צדדי, הידיים מושטות למעלה,
נראה כמו מישהו שאין לא משהו יותר טוב לעשות אז הוא עשה מחקר
תיאולוגי.
הוא ידע שבקפיצה מול האיש הזה חיי שניהם יהפכו לטובים יותר.

"ריבונו של עולם איפה אתה?, תוכיח לי שאתה קיים!!"

אותו טון, אותו קול, אותה הפסקה כמו בין הפעמיים הראשונות.
התפוח גילגל את עצמו כמה שיותר מהר לעבר אותו האדם, ונעצר
(בגלל חוסר כוחותיו הפיזים כתפוח) חצי מטר מאותו האיש שהסתכל
למטה, חייך, הוציא פנקס, רשם משהו
והלך.