עודד עוז / לוליינים |
יש שם לתעצומות הנפש,
חוט ניילון דק נמתח היטב
קיר לקיר,
דרור ליצרים מצידו האחד
ותמימות אוהבים,
כאב הפרידה נישא למולו,
ניבט
מתוך ראשים ערופים,
אט אט,
לוליינים עולים ומטפסים,
בידם מוט הילוכים,
הזיקנה המסורה חדה כתער
ממתינה
לסמוך את יד הנופלים,
בלילות הקיץ המהבילים,
נמלאת העיר קרקסים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|