אני לרוב משותק.
גם כששיפצרתי את אביה לכותפת לא חשבתי הרבה מה אני עושה.
אני לא חושב בדרך כלל. אני פשוט עושה.
לפחות ככה זה היה פעם.
היום זה אחרת.
אני מודה; התבגרתי, התגברתי, התברגתי
אני חלק ממשהו עכשיו.
לא שמקודם לא הייתי חלק ממשהו אבל עכשיו זה מוצהר.
זה ירוק.
אז נכון שאני לא הכי טוב.
אבל אין פה הכי טוב.
זה בדיוק העניין.
כי גם כשאתה רוצה לשאוף למצוינות זה בלתי אפשרי.
מזל,
כי אף פעם לא רציתי להיות מצוין.

אני לרוב משותק.
גם כשציירתי צלב על המחברת (דפתר) לא חשבתי
הרבה על מה שאני עושה.
ואז הילדים קראו לי נוצרי ואני הייתי עצוב,
אבל פעם זה אחרת והיום זה אחרת.
היום,
אני לרוב משותק.
ככה זה כשאתה בורג.
אתה לא יכול להרגיש הרבה וגם לא לשקוע בחלודה
כי דואגים לשמן אותך כל יום.

אני לרוב משותק.
ואני מחכה לגשם.
(! ! הגשם ! !)
שיבוא ואולי יחזיר אותי קצת לחיים.
קצת להרגיש.
עצב, שמחה, אהבה, שנאה זה כבר לא משנה.
זה כבר לא משנה.