שיר או זמר אינם מנגינה
הלחן פורח ממשאלות הנשמה
חסר חוקים, ימין או שמאל
זמרו להגאי, ישיטנו משאול

מה תכלית לאותיות בודדות
מהלכות מייחלות, למי מחכות;
סופה בנפש תערבן תאחדן
כאב או שמחה פורצות מגרונן

כהורה לבנו, כאח לקרוב;
יוצר כמאמץ, אוהב כאהוב
ניצוץ הנפש, און כליותיו
חדל ומתו, חרב רעיונותיו.

רוח, בבשר הנפש הלא היא
יצירתו, ברוך הוא, לגשמיות יביא
איחד אדמה ורוח ממללא
בה נודה לו, במילותינו נהללה

שמים יעידו כי הם ראש לדיבור
יתפארו בבניהם, רעם שם החיבור
ארץ תרעד, ברעש 'יחושו' ההולכים
על אפיים יכרעו, אינם כתמול, נכים.

לבד מלבנו, עוזם בל מלפגוע!
גם חץ מושחז לא ייגש לנגוע.
אם לא יחזק הלב, כנכה פגיע,
מילה קשה כי אליו תגיע...

הלב הוא האדם, כי בן אנוש יעריך
בתקוף עליו מלים, יכרע ואפו יאריך
בו תלויים אבריו, אבן השואבת
נמוג כוחה, פסה, ימינו נשמטת

מלים בגחמתן מגפפות כמדקרות
הלב שלוה נוסך, לו המלים מפירות
מה חיבור המחבר, בכוונתו לאהוב -
נראות מאיימות, הלא תשגיח מקרוב!

הרחב אישוניך: האותיות למילים...
רכות ומלטפות; לנפש עייפה כצוננים.
יריעו, פי רם יהללו, מהי גדולתן?
בלגימתן כי מרה, בכברה העבירן.

אוהבך יוצרן, קנן במלא תרמיל זהב;
שונאך חיברן, השליכן לנהר שרעב.