האם נודעתי לחיות את חיי, מבלי לעשות בעולם מהפכה?
לא יקירתי, את טועה. נועדת להפוך את העולם, לשנות כיוונם של
הימים, ולעשות כמעין מודרזניזציה ביקום.
אז למה נראה לי שלכל מקום שאני הולכת לא יוצא לי, להראות משהו
טוב, לשנות.. להצליח?
חמדתי, מאור עיני, את אינך יודעת ששינית כבר מחצית מהאנשים
שפגשת?
האמנם? האם ליבם יודע את זה? האם הם הכירו לי תודה? לא ולא.
סבלנות חמודה, סבלנות. מה שאת עושה זה לא למענך, אלא למענם.
הם לא יכירו לך תודה, כי הם לא מבינים שאת זאת ששינית אותם. את
לא יודעת? האנשים כאלה אנוכיים.
אבל רגע, אולי אם אני מבקשת מהם תודה, אני זאת האנוכית?
לא את, אני. די עזבי, זאת אני ואת גם יחד.
נתנו מכל הלב, אבל אף אחד לא הבחין בזה, ובמקום להמשיך לתת מכל
הלב בלי לחכות לתמורה, אנחנו יושבות פה ולא עושות כלום, לא
ממשיכות במעשינו הטובים, לא הופכות ימים ונהרות על טבעם.. סתם
מפטפטות כדרכן של הנשים,
ועל זה אני אומרת... בזבוז לריק של זמן יקר, חמדתי. יקירתי,
תודה לך הגיע הזמן לסיים ולהמשיך במלאכתנו.