רונית שני / אל האור |
ליבי יוצא אליך
בימים ובלילות
מחשבותיי איתך באשר אלך
ובאשר אתה תלך.
שולחת יד לנחם,
אך אתה בשלך,
בעקשנותך הרבה
דוחה את ידי המלטפת
ונותן לאפילה לקחת אותך איתה.
שוקע עוד ועוד בתוך עצמך
ולא נפתח אל העולם
ואל האור או אל האהבה.
רואה רק שחור,
רואה את הסוף מעבר לפינה
ואינך מפחד מהסוף,
אתה רק משלים עימו.
לא נלחם בזה,
אלא נכנע לזה
ומפסיד בסוף את האהבה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|